בר"ע 1796/03

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה ברע"א 1796/03 ומקבל את רע"א 2640/05. הראשונה נדחית משום שאינה מצביעה על עיקרון בעל חשיבות מעבר לאינטרסים האישיים של המבקשים, והשנייה מתקבלת משום שהתנהלותו של הבורר הפרה את כללי הצדק הטבעי כאשר התייעץ בעילום שם עם גורם מקצועי, ובכך השפיעה על תוצאת פסק הבוררות. התייעצות אנונימית זו, ללא ידיעת הצדדים או נוכחותם, מהווה שלילת זכות הטיעון, ועל כן פסק הבוררות אינו יכול לעמוד, חרף מסקנתו של השופט קמא כי לא נגרם עיוות דין. לפיכך, התיק יוחזר לבורר שיתנהל בנוכחות שני הצדדים, ויאפשר להם להציג ראיות, טיעונים ועדויות, ולאחר מכן יינתן פסק בוררות משלים. עוד צוין בפסק הדין כי בקשות למתן רשות ערעור אינן נענות בדרך כלל בענייני בוררות, אלא אם הן כרוכות בשאלות בעלות חשיבות חוקתית, ציבורית או משפטית גבוהה. במקרה זה, גם לגופה של בקשת הדחייה אין די כדי להפריש את פסק הבוררות. השופטת מדגישה כי בוררות שונה מהליך שיפוטי בכך שהיא שמה דגש על יעילות וסופיות הדיון, וניתן לבטל פסק בוררות רק אם ההליך פגום מיסודו או שלא מתקיימים העקרונות המוסכמים בין הצדדים. כמו כן, יש להסביר את פסקי הבוררות בצורה גמישה, ולהראות כי הבורר שקל את הסוגיות והטיעונים שהוצגו, אם כי הם אינם צריכים לעמוד באותם סטנדרטים מחמירים כמו פסיקות בית המשפט.