רע"ב 4787/14

תקציר

מדובר באדם בשם בן איבגי שהיה כלוא בארגנטינה בגין פשעים מקומיים וגם עמד בפני הסגרה לישראל בגין פשעים קודמים שבוצעו שם. השאלה הייתה האם יש לנכות את הזמן ששהה בן איבגי בכלא בארגנטינה מתקופת המאסר שריצה בישראל. בית המשפט המחוזי פסק לטובת בן איבגי, וקבע כי יש לספור את כל ימי מעצרו בארגנטינה, כולל אלה שנריצו במקביל בגין עבירות ישראל וארגנטינה. המדינה ערערה על החלטה זו. שופטי בית המשפט העליון פסקו לטובת המדינה, וקבעו כי יש לנכות מעונשו של בן איבגי בישראל רק את ימי המעצר לצורך הסגרה בלבד. על פי הכרעת הדין, לשונו של סעיף 11 לחוק העונשין, העוסק בענישה בחו"ל, מחייבת קשר סיבתי בין העבירה לבין המעצר, שאינו המקרה של מעצר במקביל. ההיגיון העומד מאחורי פסק דין סוויסה, שעליו הסתמך בן איבגי, אינו חל גם על מעצר מקביל. בנוסף, הוראות סעיף 45(ב) לחוק העונשין לעניין מאסר חופף אינן מחייבות ניכוי ימי שהייה במעצר מקביל. בית המשפט דחה גם את טענותיו של בן איבגי בהתבסס על התחייבויותיה הבינלאומיות של המדינה ותנאי הסגרתו. לבסוף, הדגישו השופטים את הצורך של המחוקק להסדיר את סוגיית ההסגרה וניכוי ימי המעצר בחוק ההסגרה. השופט נעם סולברג, יחד עם השופטים דנציגר ועמית, קבע כי יש לנכות 29 ימים בלבד מעונשו של בן איבגי, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.