ב"ל 18393-11-19

תקציר

התובעת במקרה זה תבעה את המוסד לביטוח לאומי כדי לערער על דחיית תביעתה לגמלת דמי שמירת הריון. הסוגיה המרכזית במקרה דנן נסובה סביב השאלה האם מצבה הרפואי של התובעת במהלך הריונה הצדיק תשלום גמלת מזונות הריון כמפורט בסעיף 58 לחוק. לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות, לרבות שתי חוות דעת מתחרות, פסק בית המשפט לטובת התובע. בחוות הדעת הראשונה, שאומצה על ידי בית המשפט, נקבע כי התובעת אכן סבלה מסוכרת לא מאוזנת בתקופה שבמחלוקת (שבועות 11 עד 24 להריונה), אשר יצרה סיכונים עבורה ועבור עוברה. אבחנה זו נתמכה במסמכים רפואיים, לרבות דוחות שחרור מבית החולים, למרות ניסיונותיו של הנאשם להכפיש אותה. עוד הסבירה המומחית כי איזון מחלת הסוכרת במהלך ההיריון הוא קריטי, במיוחד עבור חולי סוכרת מסוג 1 כמו התובעת, ומצבה דרש תנאים תזונתיים מתאימים וארוחות קבועות, שלא סופקו על ידי תנאי עבודתה. מנגד, חוות דעת המומחה השנייה, המועדפת על הנתבעת, ספגה ביקורת מבית המשפט על היותה קצרה, חסרת הנמקה ואינה עולה בקנה אחד עם התיק הרפואי של התובע. מומחה זה לא הכיר בסיכון הנשקף מסוכרת לא מאוזנת של התובעת, בניגוד למסמכים הרפואיים. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את חוות דעתו המקיפה והמנומקת היטב של המומחה הראשון, אשר תמכה בטענת התובע. נקבע כי התובעת עמדה בקריטריונים לפי סעיף 58(1) לחוק והייתה זכאית לקבל את גמלת דמי שמירת הריון עבור התקופה שבמחלוקת. הנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין, בסך 3,500 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לשני הצדדים נמסר כי ניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.