סע"ש 143-02-17

תקציר

ההחלטה נסובה סביב בקשת המדינה להגיש ראיות נוספות ותצהיר משלים בשורה של תיקים משפטיים הנוגעים לתקנות שירות המדינה וחוזי עבודה. זהו הניסיון השלישי של המדינה להציג ראיות חדשות לאחר שהוצאו שימועים וצווי סיכום. טענת המדינה לאיחור בהגשה נשענת על הרחבה פרוצדורלית שיזם בית הדין, שבית המשפט מצא אותה כבלתי מהותית מאחר שהסוגיות העומדות על הפרק כבר היו קיימות במסמכים הראשונים שהגישה התביעה. בית המשפט הדגיש כי יש להציג ראיות בחבילה אחת, אלא אם קיימות נסיבות סבירות המונעות זאת. התצהיר הנדון, של מר נאדר אל-קאסם, נחשב יותר לחוות דעת משפטית מאשר לראיה עובדתית, שכן הוא מפנה לתקנות, הנחשבות מבוססות ואינן זקוקות לראיות נוספות. יתר על כן, מאחר שהתצהיר מנסה להתייחס לאירועים היסטוריים שקדמו להעסקתו של המצהיר ועל סמך עדות שמיעה, אין בו תרומה מהותית לתיק. התנהלות המדינה בעיכוב הליכים באמצעות ניסיון להציג ראיה זו זוכה לביקורת, ובית המשפט מחליט שלא לאפשר ראיות נוספות, בטענה כי הדבר יאריך את ההליכים שלא לצורך ויגרום עוול לעשיית צדק. לפיכך, פסקי הדין נגד המדינה כוללים הוראות לתובעים להגיש סיכומים עד למועדים שנקבעו, והמדינה מחויבת לכסות את ההוצאות שנגרמו לתובעים בגין בקשה זו, בסך כולל של 2,000 ₪ לכל תיק. התיק ימשיך להיבחן, תוך שמירה על יעילות פרוצדורלית והגינות.