ת"א 49999-03-12

תקציר

הכרעת הדין נסובה סביב אירוע משנת 2011 בו נהג הנאשם, לבקשת אביו המנוח, ברכב דשדוש, שלמרבה הצער נסגר והביא למותו של האב. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם היה לנאשם אישור מתאים לנהוג בדשדוש, כפי שמוסדר בתקנות התעבורה 39א'. הנתבעת השנייה, הראל ביטוח, מכחישה כי קיים כיסוי ביטוחי כלשהו לתאונה, וטוענת כי הנתבעת חסרה את ההדרכה והאישור הנדרשים להפעלת הרכב. מנגד, הנתבעת השלישית, קרנית, טוענת כי על הראל לפצות את התובעים, תוך הצגת מסמכים שלשיטתה מוכיחים את עמדת המדינה כי דרישות ההכשרה וההיתר אינן תנאי מוקדם לרישוי. עם זאת, השופט קובע כי מסמכים אלה, לרבות מכתבים ממשרד התחבורה ותגובות מפרקליטות המדינה, אינם מהווים "תעודה ציבורית" כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות. השופט מסביר כי תעודה ציבורית היא רשומה רשמית המבטאת "פעילות שלטונית", שהיא בעיקרה עובדתית בתוכנה. מכיוון שהמסמכים המוגשים הם בעיקר פרשניים ומביעים דעה, הם אינם עומדים בקריטריונים להיחשב תעודות ציבוריות. עם זאת, השופט מאפשר למסמכים להיות קבילים כראיה, דבר המשקף את עמדת המדינה בעניין. עוד נקבע בפסק הדין כי מסמכים אלה לא יכתיבו את פרשנות התקנה במקרה זה, אלא יהיו פתוחים לטיעונים של שני הצדדים. זאת ועוד, השופטת דוחה את בקשתו של הראל להציג את המסמכים על ידי עורכיהם, אינה מוצאת צורך בכך וסבורה כי מדובר במעשה חסר תום לב שנועד להקשות על הצד שכנגד. לכל צד שמורה הזכות לפרש את התקנה כראות עיניו. פסק הדין ניתן ביום 5.9.2014 ופרסום פסק הדין מותר ללא הכללת פרטי התובעים והנתבעים.