ע"א 8039/19

תקציר

הסוגיה הפרוצדורלית העומדת בפני בית המשפט היא האם ניתן לערער בזכות על החלטה המורה על מחיקת חלקים מכתב הגנה. המערערים צורפו כנתבעים פורמליים בתביעה כספית שהגישה המדינה נגד אל על, בסך מאות מיליוני שקלים. לאחר שהמערערים הגישו את כתב ההגנה שלהם, ביקשה אל על למחוק סעיפים שונים, וזה אושר על ידי בית המשפט המחוזי. המערערים ערערו על החלטה זו. על בית המשפט לקבוע את הדרך לקבלת החלטה שיפוטית, המסווגת כ"פסק דין" או "החלטה אחרת". "מבחן הסופיות" בוחן אם ההחלטה סיימה את הדיון בעניין, ו"מבחן הסעד" בוחן אם ההחלטה העניקה לצד את מלוא היקף הסעד המבוקש, כשהוא עומד לבדו בין מספר סעדים. מסקנת המבחנים היא כי ההחלטה הנדונה אינה "פסק דין", אלא "החלטה אחרת", שכן היא התקבלה בשלב מקדמי ולא סיימה את ההתדיינות או העניקה סעד סופי. לכן, מדובר בהחלטה המחייבת רשות ערעור. טענת המערערים כי ההחלטה מונעת מהם להציג את טענותיהם אינה מספיקה כדי לסווגה כפסק דין. החלטות פרוצדורליות רבות משפיעות על הטיעונים שבעלי הדין יכולים להציג, אך כל עוד ההחלטה עצמה אינה מסיימת את ההתדיינות המשפטית, היא נשארת "החלטה אחרת". בנוסף, בית המשפט דוחה את טענתם החלופית של המערערים, לפיה אם ההחלטה אינה ניתנת לערעור בזכות, יש לראות בה בקשה למתן רשות ערעור. המערערים הגישו תחילה ערעור בזכות, אשר נדחה מאחר שלא הייתה זו הדרך הראויה. עם זאת, בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו לראות בערעור בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ונעתר לבקשה זו, בהתחשב בנסיבות. הערעור מומר בבקשת רשות ערעור, והמערערים נדרשים לשלם את הוצאות המשיבים. הערבות שהופקדה לצורך הליך הערעור תשמש כבטוחה להליך הגשת הבקשה. ההחלטה ניתנה היום, 6.2.2020.