פ"א 68158-12-18

תקציר

הכרעת הדין דנה בהבחנה שעשה בית משפט קמא בין המערערים לבין נאשם אחר מבחינת גזר הדין בעבירות בנייה. בית המשפט מוצא הבחנה זו תקפה, שכן עבירות המערערים היו חמורות יותר, שכללו שימוש מסחרי והפרה מתמשכת של צווים שיפוטיים. הערעור מערער גם על תחולתו של סעיף 219 לחוק התכנון, המאפשר הטלת קנסות כפולים על שווי בנייה בלתי חוקית. בית המשפט מסכים כי היעדר הנחיות ברורות להפעלת סעיף זה יוצר תחושת עוול, ומבטל את כפל הקנס במקרה זה, בהתחשב בכך שהעונש הוטל לפני קבלת הנחיות פנימיות. יודגש כי אכיפה בררנית, ללא הצדקה, פוגעת באמון הציבור. לפיכך, בית המשפט פוסק להסיר את הקנס הכפול הנזכר בסעיף 219 ומחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך מתן גזר דין ללא רכיב זה, ומותיר לו להגדיר מחדש את תחום הענישה בהתאם. פסק דין זה נועד להבטיח אחידות בענישה ולמנוע שרירותיות.