רע"א 2610/99

תקציר

התיק עוסק במאבק גירושין ומשמורת שנוי במחלוקת בין אם לאב על שתי בנותיהם בעקבות גירושי ההורים באיטליה. בית המשפט האיטלקי העניק תחילה משמורת זמנית לאם ואסר עליה לעזוב את איטליה עם הילדים ללא הסכמת האב. עם זאת, האם הפרה צו זה ועזבה את איטליה עם הבנות, ועלתה לישראל. לאחר מכן פתח האב בהליכים בבית המשפט הישראלי, שפסק לטובת האב, והורה על החזרת הילדים לאיטליה על בסיס חוק אמנת האג. האם ערערה על החלטה זו, אך בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי. גם בקשתה של האם לעיכוב ביצוע עד להגשת ערעורה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר, והגיע למסקנה כי חטיפת הילדים על ידי האם אינה מקובלת וכי יש להחזיר את הילדים לאיטליה בהקדם האפשרי כדי להחזיר את המצב לקדמותו. בית הדין הדגיש את חשיבות ההרתעה מפני חטיפת ילדים בינלאומית ואת הצורך לכבד את החלטות בית המשפט. בית המשפט קבע כי מעשיה של האם הפרו צווי בית משפט איטלקיים וישראליים וכי חלוף הזמן לא אמור לפעול לטובתה. בית המשפט שקל גם את טובת הילדים ואת הנזק הפוטנציאלי של עקירתם מסביבתם הנוכחית, אך בסופו של דבר קבע כי חזרתם לאיטליה היא לטובתם. כמו כן, נקבע כי אין לקבל את בקשת האב לתקופת ניסיון זמנית עם הילדים, שכן הדבר עלול להביא להיעלמותם מחדש. בית המשפט העליון דחה את בקשת האם לעיכוב ביצוע ואת בקשתה לחופשה לצורך ערעור, תוך שהוא מדגיש את הצורך של שני ההורים לשים את טובת ילדיהם בראש סדר העדיפויות ולהגיע לפתרון ידידותי.