ע"א 16474-07-11

תקציר

תיק הערעור סובב סביב פוליסת ביטוח חיים והתיישנות. הנתבעת, הפניקס, טענה כי יש לדחות את תביעת התובעים מחמת התיישנות, שכן היא עלתה על שלוש השנים הקבועות בחוק חוזה הביטוח. עם זאת, התובעים השיבו כי חל כלל הגילוי המאוחר, כלומר הם לא היו מודעים לעילת התביעה, ולכן יש לחשב את ציר הזמן מרגע שנודע להם עליו. השופטת מסכימה עם התובעים וקובעת כי המבחן לכלל הגילוי המאוחר הוא אובייקטיבי, והתובעים פעלו בסבירות. זאת ועוד, השופטת מאשרת את קביעתו של הערכאה הנמוכה יותר, לפיה על הנתבע הייתה חובה ליידע את התובעים על פוליסת הביטוח וכי לקרן לא הייתה חובה כזו, למרות שהייתה מחויבת חוזית להודיע למוטבים. לפיכך, השופט דוחה את הערעור ומאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה על הפניקס לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח בצירוף 30,000 שקל הוצאות משפט. פסק הדין גם מבטל את הפיקדון בהתחייבות עצמית של הפניקס עם אישור התשלום.