ד"מ 53614-02-23

תקציר

התובע, עובד שעבד בעסק הנגרות הנתבע בין השנים 2016-2019, הגיש תביעה לזכויות כספיות שונות הנובעות מהעסקתו והפסקתה. בעוד התובע חתם על מסמך שחרור עם עזיבתו את החברה, בית המשפט מצא כי אין לתת לו תוקף שכן אין הוכחה כי התובע הבין את תוכנו. השופט פסק לטובת טענות התובע לחלק מהזכויות. התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 1,032 ₪ שכן הנתבעת שילמה פחות מהסכום המחושב של 17,120 ₪. לגבי הפקדות לפנסיה, קבעה השופטת כי החוק הישראלי חל וכי התובעת זכאית לסך של 4,071 ₪ למרות טענת הנתבעת כי התובע, תושב טריטוריה, אינו זכאי לתשלומי פנסיה. השופטת דחתה את טענות התובעת לפדיון ימי חופשה ודמי חגים מחוסר ראיות ובירור הסכומים הנתבעים. באשר לשעות נוספות, השופטת הסכימה עם הנתבעת כי לתובע ניתנה הפסקה של שעה בכל יום וכי טענתו להפרש שעות נוספות הנובע מדו"חות נוכחות אינה מוצדקת. עם זאת, השופטת קיבלה את תביעת התובע בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה והורתה לנתבעת לשלם 2,000 ₪ בגין רכיב זה. כל צד יישא בהוצאותיו לאור ההצלחה החלקית של טענות התובע. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים האמורים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום פסק הדין.