סע"ש 22293-01-21

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית המסדירה את סמכותו של בית הדין לעבודה ובקווים המנחים לפרשנותו. על פי חוק בית הדין לעבודה, לבית הדין סמכות שיפוט בלעדית על פעולות בין עובדים למעסיקים הנגזרות מיחסי עבודה. סמכותו המהותית של בית הדין לעבודה מתפרשת באופן מדויק ומוגבל. תביעה שכנגד יכולה להיות מוגשת על ידי נתבע, כל עוד העילה היא בסמכותו של בית המשפט. במקרה דנן, בית הדין בוחן את תחולת הוראות חוק בית הדין לעבודה על התביעה שכנגד שהגיש המשיב. היא מוצאת כי התביעה שכנגד חושפת סמכות שיפוט לגיטימית בכל הנוגע להפרת חוזה וקשורה לסכסוך עבודה. לפיכך, פיצול הדיון בין שתי ערכאות אינו מוצדק. בית המשפט מדגיש כי אין הוא פוסק לגופה של התביעה שכנגד אלא לגופו של עניין. עוד צוין כי בחלק מהמקרים ניתן להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה גם ללא סמכות עניינית על חלק מהנתבעים, אך הדבר הוגבל לקבלת סעד של צו מניעה. במקרה זה, מבקש המבקש בעיקר סעד של צו מניעה ופיצוי כספי, שניהם בתחום סמכותו של בית המשפט. בית המשפט מציין כי טענת המבקשת לדחות את התביעה שכנגד בנימוק שהיא אינה הצד הנכון טעונה בירור נוסף ולא ניתן לשלול אותה בשלב זה. לפיכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית, והתיק ימשיך בהליכים רגילים. המבקש נדרש לכסות את הוצאות המשיב, והתיק מוחזר לשופטת ערמונית להמשך הליכים מקדמיים.