עמ"ש 13994-04-17

תקציר

עניינו בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המערערים הם אחיו למחצה של המנוח. בית משפט קמא דחה את התביעה לאחר שהתיר לבצע בדיקה גנטית לדגימות מהמערערים והמנוח וקיבל את חוות דעת המומחה. בהמשך נקבע כי אין לאפשר את הבדיקה וכי אין מקום להתייחס או להסתמך על חוות דעתו של המומחה. בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים החליט ברוב של שני שופטים נגד אחד לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. קביעתו של בית משפט קמא התבססה על כך שההחלטה לאפשר את הבדיקה הייתה שגויה, שכן יורשי המנוח לא נוספו על פי דין ודעתם לא נשמעה על פי דין. החלטת הרוב קבעה כי אין להתעלם מתוצאות הבדיקה הגנטית וכי על בית משפט קמא להכריע בתובענה על סמך הראיות שהציגו הצדדים ולאפשר להם לטעון על תוצאותיהן ומשמעותן. השופטת עפרה ורבנר חלקה על כך והייתה דוחה את הערעור ומסכימה עם החלטת בית משפט קמא. החלטת הרוב התקבלה לאחר שקילת הדברים הבאים: כוונת המחוקק העומדת מאחורי חוק מידע גנטי ותיקוניו, אופי הראיות שהוצגו וקבילות תוצאות הבדיקה הגנטית, הזכות לשם טוב ולפרטיות של הנפטר ומשפחתו ואי צירוף היורשים כצדדים מלכתחילה. התנגדותו של השופט ורבנר התמקדה בטעות שבהחלטה לאפשר את הבדיקה מבלי להתחשב בעמדות היורשים ובפגיעה בכבודו של המנוח.