ס"ע 31799-05-20

תקציר

התובעת, עובדת חברת האבטחה הנתבעת, טענה כי הם סיימו את יחסי העבודה ללא שימוע כדין ותבעה פיצוי בגין עוגמת נפש, דמי מחלה ופיטורים שלא כדין. הנתבע טען כי התובע התפטר ולא פוטר, ולכן לא היה צורך בשימוע. השופטים הסכימו עם טענת הנתבעת כי התובעת יזמה את ניתוק יחסי העבודה. התובע לא חזר לעבודה לאחר מחלתו והחל לעבוד בחברה אחרת, ולא נענה להצעת הנתבעת לשבץ אותו מחדש. לפיכך, הגיעו השופטים למסקנה כי התובע התפטר ואינו זכאי לשימוע. עם זאת, השופטים קיבלו את תביעת התובע לדמי מחלה. השופטים קבעו כי התובע המציא מסמכים רפואיים תקפים וכי הנתבע ידע שהתובע חולה. משכך, היה על הנתבעת לשלם לתובע דמי מחלה עבור 25 ימים, בניכוי יום אחד שאינו חל בחוק, ויומיים בהם זכאי התובע ל-50% בלבד מדמי המחלה. שכרו השעתי של התובע עמד על 30 ₪, ויום עבודתו הוערך ב-211.2 ₪. לפיכך, זכאית התובעת לדמי מחלה בסך 5,280 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק החל מיום 09.02.2020. השופטים דחו את תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן לא מצאו כי התנהלות הנתבע היא במסגרת מקרים חריגים המצדיקים פיצוי כזה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 1,479 ₪, שהם דמי המחלה המחושבים בניכוי תקופת ההודעה המוקדמת שהתובע לא נתן לפני התפטרותו. סכום זה יצבור גם הפרשי הצמדה וריבית. השופטים החליטו כי אין צו להוצאות, שכן התובעת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי.