עת"מ 1619-03-21

תקציר

העותרים טענו כי יש לבטל הפקעת קרקע בשל שלושה טעמים: הבטחה שלטונית שלא להפקיע קרקע מעבר לאזור מסוים, טעות בתכנית המובילה להפקעת שטח גדול יותר ממה שהוסכם במקור וזניחת מטרת ההפקעה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי לעותרים לא היה מעמד, שכן הם לא היו הבעלים של הקרקע בעת ההפקעה. בנוסף, טענה העירייה כי עומדת לה הזכות להפקיע את הקרקע לפיתוח עירוני עתידי וכי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה לטענותיהם. בית המשפט הסכים עם המשיבים בכל הסעיפים. ראשית, העותרים לא הביאו ראיות לקיומה של הבטחה שלטונית כלשהי, וגם אם הייתה כזו, היא לא עמדה בתנאים הנדרשים כדי להיות מחייבת מבחינה משפטית. שנית, העותרים לא הצליחו להוכיח כי התכנית טעתה, והראיות הצביעו על כך ששטח ההפקעה נקבע במכוון. לבסוף, העותרים לא הוכיחו כי מטרת ההפקעה נזנחה. בית המשפט הסכים גם עם טענת העירייה כי ביטול ההפקעה יגרום לפגיעה משמעותית באינטרס הציבורי, שכן הוא יצמצם את זמינותן של קרקעות ציבוריות באזור בעל צורך גבוה בפיתוח עירוני. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪.