בר"ע 49876-09-22

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדחות את בקשת העותר לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות. העובד תבע את החברה בגין אי תשלום שכר מינימום, שעות נוספות וזכויות נוספות הנגזרות מחוקי העבודה המגנים, שאינן ניתנות לוויתור. החברה ביקשה ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות כפי שנקבע בהסכם. עם זאת, בית הדין קבע כי העברת ההכרעה במחלוקות עובדתיות - כגון שעות העבודה בפועל של העובד - לבורר עלולה לסכל את כוונת המחוקק העומדת מאחורי דיני העבודה המגנים, גם אם החברה אינה חולקת על זכאותו של העובד לתשלומים בעמידה בתנאים מסוימים. אופיו העובדתי של הסכסוך אינו מספיק כדי להצדיק בוררות, במיוחד כאשר הוא משפיע על פרשנותן ויישומן של נורמות מגן. בנוסף, אופיו הרטרואקטיבי של הסכסוך לגבי היקף העבודה שבוצעה הופך אותו לבלתי ראוי לבוררות. עוד ציין בית המשפט כי פיצול התביעה לגורמים ברי בוררות ובלתי ניתנים לבוררות עלול להיות מסורבל ועשוי להוות סיבה מיוחדת להימנע מהקפאת הליכים. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, תוך קיום החלטת בית המשפט המחוזי.