ת"א 687/94

תקציר

התיק סובב סביב תביעת רשלנות רפואית שהגישו הוריו של ילד שנולד עם מומים קשים. התובעים טענו כי הנתבעים, שכללו את מכון האולטרסאונד, רופאו ד"ר שלו, הטכנאית רות בהט, הרופא המטפל ד"ר פיינשטיין והמעסיק שלו - קופת חולים - כשלו באבחון המומים במהלך ההיריון. זה, לטענתם, שלל מהן את האפשרות להפסיק את ההיריון. פסק הדין, לעומת זאת, פסק לטובת הנתבעים. לגבי מכון האולטרסאונד וצוותו קבע בית המשפט כי הם לא חרגו מהפרקטיקה הרפואית המקובלת באותה תקופה. הבדיקות השגרתיות שנערכו תאמו את הנורמות המקובלות, שלא כללו סקירה מקיפה של איברי העובר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הבדיקות נערכו כראוי על ידי טכנאי, בהתחשב בכך שזה היה הנוהג המקובל באותה עת, ורות בהט הייתה בעלת ניסיון רב. בנוסף, הימנעותו של המכון מליידע את האם בדבר מגבלות הבדיקה השגרתית והאפשרות לסריקה פרטית מקיפה יותר לא היוותה רשלנות, כפי שנקבע בפסיקה קודמת של בית המשפט. באשר לרופא המטפל, ד"ר פיינשטיין, קבע בית המשפט כי הוא פעל באופן סביר בניהול הריונה של האם. הוא הפנה אותה לסריקות נוספות בעת הצורך ושלח אותה למוסדות מיוחדים להמשך חקירה כשהיו חששות. עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח כי הימנעותו מליידע את האם על האפשרות לביצוע בדיקות מקיפות יותר מהווה רשלנות, במיוחד בהתחשב בהיעדר תקדים משפטי מבוסס באותה עת. זאת ועוד, התובעים לא הצליחו להוכיח קשר סיבתי בין הכשל הנטען באבחון לבין לידת הילד. הראיות הצביעו על כך שגם אם פגמים מסוימים התגלו מוקדם יותר, ייתכן שהם לא היו חמורים מספיק כדי להצדיק הפסקת הריון, בהתחשב בשלב המתקדם של ההריון. לסיכום, בית המשפט קבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת חבותו של מי מהנתבעים. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו בהוצאות המשפט של הנתבעים.