ע"ע 39/99

תקציר

המערער, רב פקד במשטרת ישראל, קיבל תשלום יתר במשך 10 שנים בשל יישום שגוי של הודעה המיועדת לדרגות אקדמיות שונות. עם הגילוי, ביקשה המשטרה להשיב את הסכום ששולם ביתר. בית הדין האזורי קבע כי הוא אינו זכאי לשכר הגבוה יותר מינואר 1998 ואילך, אך החליט כי עליו להחזיר רק 20% מהגמלה העודפת לתקופה הקודמת כדי למנוע עשיית עושר ולא במשפט. בית הדין הארצי לעבודה אישר את הקביעה כי תשלום בטעות אינו מהווה תנאי חוזה מכללא, והדגיש כי רשלנות המשלם אינה שוללת את זכויות ההשבה. הם הסכימו עם פסיקת בית הדין האזורי להפסיק את התשלומים השגויים משנת 1998, בעקבות ההודעה על הטעות, אך ביטלו את ההחלטה לפיה המערערת תחזיר כל חלק מהסכום העודף שהתקבל, מתוך הכרה בחוסר ההגינות של דרישה זו נוכח משך הטעות והיעדר כוונת זדון מצד המערערת. בית המשפט פסק פה אחד על החלטת אי ההחזר, בעוד שהייתה מחלוקת עם אחד מחברי הפאנל שהביע חשש מהפסקת התשלומים הגבוהים לאחר 10 שנים. בסופו של דבר, המערערת לא נדרשה להשיב 20% מהשכר ששולם שלא כדין, ולא נפסקו הוצאות.