בר"מ 50422-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שנמסרו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי של בר"ם 50422-03-26 (בית המשפט העליון)** **מבוא:** החלטה זו של בית המשפט העליון (כב' השופטת דפנה ברק-ארז) ניתנה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה בקשה לסעד זמני. ההחלטה נוגעת לעניינם של אב ובנו (המבקשים), תושבי אזור, אשר טוענים כי האב סייע בעבר לגורמי ביטחון ועל רקע זה קיימת סכנה לחייהם. המבקשים הגישו בקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח סעיף 9 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022, ובמקביל ביקשו למנוע את הרחקתם מהארץ עד להכרעה בבקשתם למעמד. **עובדות רלוונטיות:** 1. **רקע למאוימות:** המבקשים טוענים לאיום על חייהם בשל סיוע בעבר של האב לגורמי ביטחון. בקשותיהם לוועדה לבחינת הטענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (ועדת המאוימים) נדחו בעבר. 2. **הליכים קודמים:** המבקשים ניהלו מספר הליכים משפטיים בנוגע לטענות המאוימות, אשר נדחו. עניינם אף הובא בפני בית המשפט העליון במסגרת בקשה לסעד זמני. 3. **בקשה מכוח סעיף 9 לחוק:** המבקשים פנו לשר הפנים בבקשה לקבלת מעמד בישראל מכוח סעיף 9 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022. הבקשה נבחנת על ידי המשיב. 4. **בקשה ל"הערת אי-הרחקה":** במקביל להגשת הבקשה למעמד, ביקשו המבקשים לרשום "הערת אי-הרחקה" על רקע טענות המאוימות, עד להכרעה בבקשתם למעמד. משרד הפנים השיב כי אינו מורה על "הערות אי-הרחקה" כאלה, אלא אם כן מצורף מכתב מוועדת המאוימים, וכי טענת המאוימות נדחתה בעבר. 5. **עתירה מנהלית וסעד זמני:** המבקשים הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי נגד החלטת המשיב שלא לרשום "הערת אי-הרחקה", ובמקביל הגישו בקשה לצו ביניים (סעד זמני). 6. **החלטות בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לסעד זמני, תוך הדגשה כי קיימת פסיקה קודמת שדחתה את טענת המאוימות וקבעה מסוכנות של האב. בית המשפט המחוזי גם דחה בקשה לעיון מחדש, וציין כי לא חל שינוי עובדתי וכי קיימת בעייתיות בשל שהיית המבקשים בישראל שלא כדין. **החלטת בית המשפט העליון (בר"ם):** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, ובכך גם את הבקשה לסעד זמני, ללא צורך בתשובה מצד המשיבים. **עקרונות משפטיים וניתוח:** 1. **אמת מידה מצמצמת להתערבות בסעדים זמניים:** בית המשפט העליון הדגיש כי אמת המידה להתערבות בהחלטות בנוגע לסעדים זמניים היא מצמצמת ביותר. התערבות תיעשה רק במקרים חריגים שבהם ברור כי בית המשפט קמא שגה באופן משמעותי. ההחלטה מפנה לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון (בר"ם 7381-11-25 ובר"ם 81226-02-26) המבססות עיקרון זה. 2. **חוסר היסוד בטענות המבקשים:** בית המשפט העליון קבע כי המבקשים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים התערבות. למעשה, ההחלטה מתבססת על מספר עובדות וקביעות קודמות: * **החלטות קודמות בנוגע למאוימות:** טענת המאוימות של המבקשים נדונה ונדחתה בעבר הן על ידי ועדת המאוימים והן בהליכים משפטיים שונים, כולל הליכים שנסבו על סעד זמני. בית המשפט המחוזי, ואף בית המשפט העליון במקרה זה, סמכו על קביעות אלו. * **התבססות על פסיקה קודמת:** בית המשפט המחוזי ציין בפסיקתו כי קיימת פסיקה קודמת שדחתה את טענת המאוימות וקבעה מסוכנות של האב. על בסיס זה, קבע כי אין מקום לעתירה חדשה בטענות דומות. * **חוסר בשינוי נסיבות:** בית המשפט המחוזי הדגיש, כפי שצוין בהחלטת העליון, כי לא חל שינוי עובדתי מהותי מאז ההליכים הקודמים. הדבר מחליש משמעותית כל בקשה להליך חדש או לסעד זמני. 3. **סעיף 9 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022:** למרות שהבקשה המקורית הוגשה מכוח סעיף זה, ההחלטה מתמקדת בסעד הזמני ולא בהכרעה בבקשה העיקרית למעמד. סעיף 9 נועד להסדיר מצבים מיוחדים, אך הגשת בקשה מכוחו אינה מקנה זכות אוטומטית למעמד זמני, במיוחד כאשר טענות הרקע (כמו מאוימות) נדחו בעבר. 4. **מעמד שהייה בלתי חוקי:** בית המשפט המחוזי ציין כי עולה קושי מכך שהמבקשים שוהים בישראל שלא כדין. נתון זה, גם אם אינו הנימוק המרכזי בהחלטת העליון, מחליש את טענות המבקשים בעתירה לסעד זמני. 5. **היעדר חידוש משפטי:** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי משמעותי. היא מהווה דוגמה ליישום של עקרונות ידועים בדין המנהלי והאזרחי, בעיקר בתחום הסעדים הזמניים ובדיון בערעורים על החלטות כאלה. הדגש הוא על יעילות דיונית, כיבוד החלטות קודמות, והמחסום הדיוני המצמצם של רשות ערעור. **סיכום:** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור מכיוון שהמבקשים לא הציגו כל בסיס להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. טענותיהם בעניין המאוימות כבר נדונו ונדחו על ידי גורמים שונים, ולא חל שינוי עובדתי המצדיק פתיחת הליך חדש או מתן סעד זמני. ההחלטה משקפת את הדרישה למצוא בסיס ראייתי מוצק וטענה משפטית חזקה בבקשות לסעד זמני, ואת האופן שבו בית המשפט העליון נוטה שלא להתערב בהחלטות ביניים של בתי משפט קמא, אלא במקרים חריגים ביותר.