רע"פ 1891/14

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט את בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור על עונשו, והדגיש כי בקשות מסוג זה דורשות בדרך כלל חריגה משמעותית מנורמות הענישה המקובלות במקרים דומים, דבר שלא נמצא כאן. המבקש, שהורשע בעבר בנהיגה בפסילת רישיון ובעבירות נוספות, טען כי עונשו אינו צודק וכי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות קשיים כלכליים ומשפחתיים. עם זאת, בית המשפט ציין כי גורמים אלה נשקלו ולא מצא כל עוול או פגם בגזר הדין. היסטוריית העבירות של המבקש ערערה את בקשתו להקלה בעונש, מה גם שניתנו לו בעבר הזדמנויות שלא ניצל אותן ביעילות. למרות ששירות המבחן המליץ על ענישה פחותה המתמקדת באמצעים חינוכיים, בית המשפט לתעבורה שם בראש סדר העדיפויות את ביטחון הציבור ואת חומרת העבירות, תוך חריגה מהמלצות שירות המבחן לטובת החמרת הענישה. טענות בדבר הרשעתו הקודמת והיעדר ייצוג משפטי נדחו בטרם עת ואינן רלוונטיות. משכך, דחה בית המשפט את בקשת הערעור, ביטל את עיכוב הביצוע, והורה למבקש להתחיל לרצות את עונשו עד ליום 23.4.2014, תוך תיאום נדרש לקראת כניסתו לכלא.