ע"ו 1752-11-23

תקציר

הערעור מתייחס לשאלה האם קיים קשר סיבתי משפטי בין שירותו הצבאי של המערער לבין מחלתו, ובפרט סכיזופרניה. ועדת הערר פסקה בעבר לטובת המשיב וקבעה כי אין קשר סיבתי כזה. עם זאת, בית המשפט מצא כי יש לקבל את הערעור. בית המשפט הניח שטענותיו של המערער נכונות, כי הוא ננזף על ידי הממונה עליו והושאר בבסיס בסוף השבוע, מה שהוביל לתחושת נטישה ואיום בשל היעדר צרכים בסיסיים ותמיכה. אירועים אלה, בשילוב עם אופי השירות הצבאי, נחשבו כמי שהביאו לפרוץ מחלתו. בניגוד לחיים האזרחיים, השירות הצבאי כרוך באובדן החופש ובתלות מוגברת בממונים, מה שמעצים את ההשפעה של אירועים מלחיצים. בית המשפט התייחס גם למקרים קודמים שהכיר בייחודו של השירות הצבאי ובהשפעתו על חיילים, במיוחד כאשר הם נמצאים במצב פגיע. בנסיבות אלה, האירועים הקונקרטיים שהובילו למחלתו של המערער נחשבו ייחודיים לשירותו הצבאי ובכך ביססו קשר סיבתי משפטי. משכך, התקבל הערעור, וחויב המשיב בכיסוי שכר טרחת עורך דינו של המערער, תוך החזרת הפיקדון למערער.