ת"א 66800-01-20

תקציר

במרכז התיק נסוב שיק על סך 150,000 ₪ שמסר הנתבע לתובע. הנתבע טוען כי מדובר בהלוואה לתובע, שהיה אמור להשתמש בשיק לעסקת ניכיון ולאחר מכן להחזיר את הכסף לנתבע. הנתבע טוען כי השיק לא הוצג לפירעון משום שהתובע לא עמד בתנאי הנטען. התובעת, לעומת זאת, טוענת כי השיק היה תשלום עבור שירותי תיווך שניתנו על ידי צד שלישי, מר אקוקה, אשר סייע לנתבעת ליישב סכסוך תשלומים עם חברה בשם מאליבו. השופט פותח בהתייחסות לחלל הראייתי ולמחדלי שני הצדדים להקל על עבודת בית המשפט, ומציין את היעדר ההתכתבויות החיוניות בזמן אמת ואת אי זימון עדים רלוונטיים. שתי הגרסאות של האירועים זוכות לביקורת על חסרונותיהן ומועלות שאלות לגבי אמינותן. השופטת מדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, כמושך השיק, על פי פקודת השטרות. טענת הנתבע כי התובע, כצד קרוב לעסקה, צריך לשאת בנטל ההוכחה נדחית, שכן היא סותרת את הוראות הפקודה. בית המשפט מגיע למסקנה כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו לעסקת הלוואה ולכישלונה לאחר מכן. היעדר ראיות בכתב, חוסר עקביות בעדותו של הנאשם ואופייה הבלתי סביר של העסקה הנטענת פועלים כולם לרעתו. באשר לגרסתו של התובע לאירועים, מציינת השופטת כי היא אמנם גם מעוררת שאלות, אך היא אינה לקויה כמו זו של הנתבע. התובע טוען כי הצ'ק היה תשלום עבור שירותי תיווך, אך גם גרסה זו אינה מקבלת זאת במפורש. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת התובע וקובע כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנוגע לעסקה הבסיסית ולכישלונה. לפיכך התביעה מתקבלת במלואה. ההחלטה מתייחסת גם לעלויות ההליך, תוך התחשבות בהתנהלות הצדדים, ומורה על הפעלת תיק ההוצאה לפועל.