תמ"ש 2498-12-18

תקציר

בית המשפט מקבל את התביעה ההצהרתית בחלקה, וקובע כי הזכויות בעיזבון נותרות בידי האב, והוא רשאי לעשות בהן כרצונו, לרבות העברתן לבנו השני, מ', דבר שנעשה באמצעות תצהירי מתנה. ניתן להשלים מתנה זו בכפוף להליכים במינהל מקרקעי ישראל. גם תביעת הפינוי מתקבלת במלואה, כאשר ש' פונה מהעיזבון תוך 90 יום ללא פיצוי כספי, אם כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע פיצוי על כל השקעה שביצע בנכס. כמו כן, חויב ש' לשלם להורים דמי שימוש בסך 5,000 ₪ בחודש החל מיום 13.5.2018 ועד לפינויו, וכן 100 ₪ לחודש בגין חלקו בצריכת המים החל מיום 2.12.2018, מועד הגשת התביעה המקורית. בית המשפט קובע כי אכן היה הסכם פנים-משפחתי משנת 1993, אך הוא היה מותנה ביישום תכנית הרחבה, דבר שלא יצא לפועל. בנוסף, נקבע כי לאב הזכות לחזור בו מחובתו לתת מתנה לש' לפי סעיפים 5(ב) ו-5(ג) לחוק המתנה, בשל התנהגותו המחפירה של ש' וחוסר הסתמכותו. עוד צוין בפסק הדין כי בית המשפט אינו יכול להיעתר לסעד המבוקש בדבר חברותו של מ' בעמותה, שכן הדבר חורג מסמכותו של בית המשפט, אם כי ההנחה היא כי העמותה תכבד את פסק הדין והעניין יוכרע בקלות. ככלל, בית המשפט מצדד בגרסאות התובעים לאירועים, מוצא את טענותיה של ש' לא משכנעות, וקובע כי אין צו להוצאות, ובכך סוגר את שלושת התיקים.