ע"א 3820/03

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה תביעה לסעד הצהרתי בדבר בטלותו של הסכם פיתוח שנחתם בין המשיבים, שעניינו פינויה של המערערת מדירתה, וזכאותה להחכיר את הדירה ממינהל מקרקעי ישראל. המערערת מתגוררת בדירה משנת 1971, וסירבה להצעות המשיבים לפנותה תמורת פיצוי ודיור חלופי. העניין הגיע לבית המשפט והביא להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, שקבע כי המערערת היא שוכרת, כאשר המשיב הוא המשכיר. המערערת הפרה את ההסכם והמשיבים עתרו לפינוי. המערערת הגישה תביעה כנגד תוקפו של הסכם הפיתוח, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שהסכם ההתדיינות והפשרה הקודם הסדיר את כל המחלוקות. המערערת ערערה על החלטה זו, אך בית המשפט העליון דחה אותה, והסכים עם תחולתו של בית המשפט המחוזי על השתק החברה, שכן ההתדיינות הקודמת עסקה באותם צדדים ונושאים. זאת ועוד, נדחו גם טענות המערערת בדבר חובות ציבוריות, חוזה הפיתוח וחובות מינהליות, כפי שכבר הוכרעו בפסקי דין קודמים. גם פסק הדין בפשרה, אותו הפרה המערערת, קבע עילות פינוי. גם בית המשפט העליון לא מצא טעם בטענות המערער לגופו של עניין, ועל כן דחה את הערעור והורה למערער לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דינו של כל אחד מהמשיבים.