ת"א 34457-02-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **פסק דין: טרקלין מערכות בע"מ ואח' נ' ידיעות אחרונות בע"מ** **תיק:** ת"א 34457-02-24 **בית משפט:** השלום בתל אביב-יפו **השופטת:** טל פישמן לוי **1. מבוא והצגת המחלוקת:** ההליך עסק בתביעת פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים על צילום שפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות". המחלוקת המרכזית נסובה סביב השאלה למי שייכות זכויות היוצרים בצילום – האם לתובעים (טרקלין מערכות בע"מ, שביצעה את תיקון השעון, ועובדה, שצילם את התמונה) או לנתבעת (ידיעות אחרונות בע"מ, שהעיתון שלה פרסם את התמונה). התובעים טענו כי הנתבעת הפרה את זכויותיהם בכך שפרסמה את התמונה ללא אישור או קרדיט. הנתבעת טענה כי הבעלות בצילום שייכת לה, וכי לא היתה כל הפרה. **2. עיקרי הטיעונים:** * **טענות התובעים:** * התובעים היו בעלי חלק עיקרי בתיקון השעון, אשר שימש כ"מוצר" לפרסום. * הפרסום בעיתון ובפלטפורמות נוספות (פייסבוק, Ynet, ועוד) נעשה ללא קרדיט, במכוון או בעצימת עיניים, תוך דחיקתם. * הפרסום הפיזי בעיתון לא הוכחש או תוקן. * התמונה ייחודית ופרי עמלו של התובע 2, אשר נאלץ לצלם בגובה עקב תקלה ברחפן של הנתבעת, יכולותיו טכניות ותפיסתו הייחודית הן שהביאו ליצירה. * הנתבעת, כגוף מוביל, חייבת להקפיד על זכויות יוצרים. * **טענות הנתבעת:** * התביעה אינה עוסקת בהפרת זכויות יוצרים אלא במהותה היא תביעת לשון הרע או ניסיון "לגרוף" תהילה שלא כדין, עקב הסתרת הקרדיט על תיקון השעון. * אין יריבות עם התובעת 1, שכן זכויות יוצרים שייכות לעובד (התובע 2), אלא אם התצלום נעשה לצורך עבודתו ובמהלכה, דבר שלא נטען. * לתובע 2 אין כל אינטרס בהליך (לא צורף בהליך הקודם). * **עיקר טענת הנתבעת:** זכויות היוצרים אינן שייכות לתובעים. היצירתיות והפעולות המהותיות שייכות לצלם הנתבעת (מר גולן), אשר בחר את הנושא, הסצנה, הטכניקה, הקומפוזיציה, הזווית, כיוון המצלמה ועוד. התובע 2 שימש כ"יד ארוכה" של הצלם, וביצע רק את הפעולה הטכנית של לחיצה על הכפתור. * בהתאם לסעיף 35(ב) לחוק זכות יוצרים, דיוקן שנעשה לפי הזמנה הוא של המזמין (הנתבעת). * התובעים העניקו רישיון שימוש מכללא לנתבעת, שכן התובע 2 סייע לצלם הנתבעת בידיעה ובמטרה שהתצלום יפורסם. * נטל ההוכחה על יצירתיות חל על התובעים ולא הורם. * טענת הקרדיט היא במישור הזכות המוסרית, והופרכה עקב הוספת הקרדיט המבוקש. זכות מוסרית אישית ליוצר. **3. החלטת בית המשפט:** בית המשפט דחה את התביעה, תוך קביעה כי: * **הצילום מהווה יצירה מוגנת על פי חוק:** בית המשפט קבע כי הצילום עומד בדרישות הקיבוע והמקוריות (השקעה ויצירתיות). המקוריות התבטאה בבחירת זווית הצילום, התאורה, המרחק, המיקוד, הרקע, הקומפוזיציה, התזמון, והתמודדות עם הכשל הטכני ברחפן. ההשקעה והיצירתיות משקפות את "טביעת אצבעו" של היוצר. (סעיפים 37-43) * **הבעלות בצילום שייכת לנתבעת:** זוהי הליבה של פסק הדין. בית המשפט קבע כי הבעלות בזכות יוצרים בצילום שייכת למי שעיצב את היצירה והיה הגורם הדומיננטי ביצירת הביטוי המקורי. צלם הנתבעת, מר גולן, הוא זה שביצע את הפעולות המהותיות והיצירתיות (קביעת נושא, זווית, תאורה, קומפוזיציה, כיוון ציוד). התובע 2, לעומת זאת, ביצע רק את הפעולה הטכנית של לחיצה על כפתור המצלמה, ללא שיקול דעת יצירתי עצמאי. הבעלות הראשונית של היוצר (מר גולן) לא הועברה לתובע 2, שכן לא הייתה כל כוונה להעניק לו זכויות, והסיוע שלו ניתן ללא תמורה, מתוך רצון לסייע. (סעיפים 44-54) * **דחיית הטענה להפרת הזכות המוסרית:** בית המשפט קבע כי הזכות המוסרית (לקרדיט) היא זכות אישית של היוצר בלבד. מאחר שהיוצר נקבע להיות מר גולן (צלם הנתבעת) ולא התובע 2, הרי שרק לו (או לקרובי משפחתו לאחר מותו) הייתה עילה לתביעת הפרת זכות מוסרית. התובעת 1, כמעסיקה, לא יכולה לטעון לזכות מוסרית. (סעיפים 55-58) **4. עקרונות משפטיים וחידושים:** * **הבחנה בין "יוצר" ל"מבצע טכני" בתחום זכויות יוצרים:** זוהי הסוגיה המרכזית והחידוש הבולט בפסק הדין. בית המשפט יישם את הדין הקובע כי לא כל פעולה טכנית של לחיצה על כפתור מצלמה מקנה זכות יוצרים. הזכות שייכת למי שהשקיע את היצירתיות, חשב על הקומפוזיציה, הזווית, התאורה וכו'. במקרה זה, התובע 2, למרות שביצע את הפעולה הפיזית של הצילום, נחשב למבצע טכני בלבד, ואילו צלם הנתבעת נחשב ליוצר. הדבר נתמך בראיות, כגון היותו של התובע 2 אינו צלם מקצועי, היעדר אינטרס שלו בהליך קודם, ומוניטין צלם הנתבעת. (סעיפים 45-47, 60-61) * **ההבחנה בין זכויות יוצרים קנייניות לזכויות מוסריות:** בית המשפט הדגיש כי תביעה בגין אי-מתן קרדיט היא במישור הזכות המוסרית, ואילו תביעה בגין תוכן שגוי או מטעה היא במישור דיני לשון הרע. הדבר נועד למקד את הדיון ולמנוע ערבוב בין עילות שונות. (סעיפים 32, 34-35) * **חשיבות ה"כוונה הסובייקטיבית" והסכם ברור:** פסק הדין מדגיש כי העברת זכויות יוצרים או קביעת בעלות ראשונית צריכות להיות מבוססות על כוונת הצדדים. במקרה זה, גם אם התובע 2 סייע, לא הייתה כל כוונה מצד מי מהצדדים להעניק לו זכויות כלשהן בצילום. העדר הסכם בכתב לגבי העברת זכויות תומך במסקנה שהבעלות נותרה בידי היוצר. (סעיף 52) * **"השקעה ויצירתיות" כבסיס להגנה על צילום:** בית המשפט פירט את רכיבי המקוריות הנדרשים בצילום, כפי שנקבע בפסיקה ובספרות המשפטית. ההדגשה היא על "טביעת עין" של הצלם, המתבטאת בבחירות אמנותיות וטכניות. (סעיפים 37-40) * **החלטה לגבי הוצאות:** החלטת בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת, למרות דחיית התביעה, היא מעניינת. היא מבוססת על הנמקות כגון: התביעה לא הייתה מופרכת, היה נרטיב של מתן קרדיט, התובע 2 סייע בתום לב, והנתבעת הפיקה תועלת מהסיוע. הדבר משקף גישה פרגמטית ורגישות לנסיבות המקרה. (סעיפים 66-67) * **הדגשת מהות התביעה:** בית המשפט הדגיש כי התביעה הוגשה כבסיס לזכויות יוצרים, אך הטרוניה האמיתית של התובעים נבעה לכאורה ממישור אחר – פרסום שגוי או מוטה בנוגע לתיקון השעון עצמו (לשון הרע). (סעיף 67) **5. מסקנות:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה החשובה בין פעולה טכנית לבין פעולה יוצרת בתחום זכויות היוצרים, במיוחד בתחום הצילום. הוא מחזק את העיקרון כי הבעלות בזכות היוצרים שייכת למי שהשקיע את היצירתיות והביטוי המקורי, ולאו דווקא למי שביצע את הפעולה הפיזית. כמו כן, פסק הדין ממחיש את ההבדלים בין עילות תביעה שונות (זכויות יוצרים לעומת לשון הרע) ואת החשיבות של כוונת הצדדים והסכמים ברורים. החלטת בית המשפט לגבי הוצאות משקפת גישה הוליסטית לנסיבות המקרה.