ע"א 252/68

תקציר

התיק מציג בחינה מפורטת של אמות המידה הראייתית החלות על תצהירים שהוגשו בהליכי ביניים, במיוחד במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, תקנה 474. פסק הדין של בית המשפט העליון מדגיש עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים המחדדים את היקף הראיות המותר ואת חובות בעלי הדין בכתבי טענות ותצהירים. **עקרונות משפטיים והבהרות דוקטרינליות:** 1. **היקף והגדרה של "עובדות שהמצהיר יכול להוכיח מידיעתו שלו":** בית המשפט מאשר כי על פי תקנה 474, תצהיר חייב להכיל בעיקר עובדות שהמצהיר יכול לבסס באמצעות ידיעה ישירה. אלה עובדות שאם יעידו עליהן באופן אישי, ייחשבו כראיות מוסמכות ולא ייפסלו על ידי כללי השמועה. זה מאשר מחדש את העיקרון הבסיסי שתצהירים צריכים להתבסס על ידע ממקור ראשון כדי לשמש ראיות מהימנות. 2. **שמועה כחריג בהליכי ביניים:** בית המשפט קובע כי בניגוד למשפט לגופו של עניין, תצהירים בהליכי ביניים יכולים לכלול ראיות שמיעה, מתוך הכרה בכך שראיות כאלה יכולות להיות קבילות בשלב מקדמי זה. חידוש משפטי זה מאפשר הכללה ראייתית גמישה יותר במהלך בקשות לסעד זמני, תוך התאמה מעשית כאשר ייתכן שהוכחות מקיפות עדיין אינן זמינות. 3. **חובת גילוי מקור ידע:** באופן מכריע, כאשר בעל דין מסתמך על שמועות או מידע שאינו נובע מידע אישי, בית המשפט מדגיש חובה מתקנת לחשוף את המקור ממנו הושג המידע. חידוש זה משפר את השקיפות ומבטיח שבית המשפט יכול להעריך את האמינות והערך הראייתי של הראיות. זה מונע שימוש בהצהרות יד שנייה ללא דין וחשבון. 4. **השלכה של ניסוח הצהרות:** בית המשפט מנתח את השפה הספציפית בה נעשה שימוש ("נודע לי" ו"למיטב ידיעתי") בתצהירים. הוא מסיק כי ניסוחים כאלה, כאשר אינם מלווים בחשיפת המקור, אינם מספיקים כדי לבסס ידע עובדתי הראוי להתייחסות. זה מבהיר את המשמעות והגבולות של שפת התצהיר, תוך מתן פרמיה לחשיפת מקור מפורשת. **חידושים משפטיים ומשמעותם:** - **הקלה בכללי השמיעה בהליכים מקדמיים:** ההחלטה מתירה במפורש עדויות שמיעה בשלב הביניים, ומדגישה את המעשיות בהתדיינות בשלב מוקדם שבה ייתכן שלא תהיה הוכחה מלאה. חידוש משפטי זה מאזן בין הצורך ביעילות פרוצדורלית לבין אמינות ראייתית. - **דרישת גילוי מקור:** הטלת חובה לחשוף את מקורם של שמועות או מידע המבוסס על מודיעים מסמנת התפתחות ראויה לציון. היא מבקשת למנוע טענות מיד שנייה שאינן ניתנות לדין וחשבון ומקדמת יושרה ראייתית גם במהלך הליכים זמניים. - **פרשנות לשון התצהיר:** על ידי בחינה מדוקדקת של ניסוחי תצהירים טיפוסיים, התיק מבהיר את הציפיות השיפוטיות ומרתיע טענות שטחיות או מעורפלות של ידע, ובכך משפר את איכות התצהירים וראיות העדויות. **סיכום פסק דינו של בית המשפט:** בית המשפט העליון אישר את דחיית תצהירי המערערים, בקובעו כי האמירות המסתמכות על שמיעה, ללא גילוי מקורן, אינן עומדות באמות המידה שנקבעו בתקנה 474. הוא חיזק את העובדה שתצהירים חייבים לשקף באמת ידע אישי ממקור ראשון, אלא אם כן המקור נחשף במפורש. בית המשפט הוסיף וקבע כי ליקוי פרוצדורלי זה מצדיק את שלילת רשות ההגנה, אישר את החלטת בית המשפט קמא ופסק הוצאות בהתאם. **מסקנה:** מקרה זה מבהיר ומחזק עקרונות חיוניים המסדירים ראיות בהליכים אזרחיים, במיוחד לגבי תצהירים בתרחישי סעד זמני. הוא מדגיש באופן חדשני שקיפות בחשיפת המקור ומתווה את גבולות ראיות השמיעה המותרות בשלבים מוקדמים. עקרונות אלה תורמים לפיתוח הוגנות דיונית ויושרה ראייתית בליטיגציה אזרחית, ומבטיחים כי תצהירים ישמשו בסיס אמין להכרעה שיפוטית.