רע"א 3149/24

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, נסובה התביעה סביב בקשתו של רבין מגידש למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. המחלוקת נסבה על בעלות בחנות שנרכשה תחילה על ידי רבין במסגרת הסכם מכר עם משכלת יהונתן רזיאל השקעות ובנייה בע"מ. רבין החזיק לכאורה בחנות בשם אחיו, יואב מגידש, שנטען כי סיפק את התמורה הכספית לרכישתה. בבית משפט השלום טען רבין כי הוא הבעלים של החנות; עם זאת, בית המשפט פסק לטובת יואב, והכיר במזכר הבנות המציע הסכם נאמנות למרות שהחנות רשומה כדין על שם רבין. בית המשפט מצא כי יואב שילם עבור החנות מכספו ובכך החזיק את הנכס בנאמנות. ערעורו של רבין לבית המשפט המחוזי נדחה, בקובעו כי לא נפלו טעויות משפטיות או עובדתיות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. רבין טען נגד שלילת זכויותיו הקנייניות, ערער על נטל ההוכחה בתשלום הרכישה, ערער על פרשנות מזכר ההבנות כהסכם נאמנות וטען כי עיכובים פוסלים את טענותיו של יואב. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורו של רבין בגין אי עמידה בקריטריונים החריגים המחייבים בחינה נוספת, והדגיש את העקביות ביישום עקרונות משפטיים קיימים ואת היעדר ההצדקה בתלונות הפרוצדורליות. משכך, התקבל פסק הדין שהכיר ביואב כבעלים החוקיים של החנות על פי תנאי מזכר ההבנות, תוך שלילת הוצאות כלשהן מאחר שהמשיבים לא נדרשו להציג תשובה.