בש"פ 31/16

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת בית משפט קמא להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים. קביעתו של בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למערער, לרבות דקירתו של המתלונן, מוצדקת. בית המשפט אינו נדרש להעריך את מהימנותן או משקלן של הראיות בשלב זה; במקום זאת, היא בוחנת אם יש מספיק ראיות פוטנציאליות שיכולות להוביל להרשעה. טענות המערער בדבר היעדר ראיות אובייקטיביות וסתירות בעדויות עדים נוגעות למהימנות ולהערכות משקל, אשר ייבחנו במהלך המשפט. זאת ועוד, טענת המערער בדבר הפליה ביחס לבנה של המתלוננת, אשר לכאורה תקפה אותו, נדחית. אין מקום לבחון טענה כזו במסגרת הליך מעצר, והעובדות אינן תומכות בטענת האפליה. לבסוף, בהתחשב בחומרתם של המעשים המיוחסים ובחלקו של המערער בהם, אין די באמצעים חלופיים כדי למתן את הסכנה הנשקפת ממנו, המצדיקה את המשך מעצרו.