סע"ש 74742-11-20

תקציר

התובע, נהג חלוקה מטעם הנתבעת, הגיש תביעה בגין שכר עבודה שלא שולם לו וזכויות נוספות הנובעות מהעסקתו ופיטוריו לאחר מכן. נקודות המחלוקת העיקריות היו ההודעה על תנאי העסקה, גמול עבודה, גמול שעות נוספות ופיצויי פיטורים. בית הדין פסק לטובת התובע בעניין ההודעה על תנאי העסקתו, וקבע כי הנתבעת לא מסרה לתובע את ההודעה הנדרשת בתחילת העסקתו בשנת 2012, אלא עשתה זאת רק בשנת 2017. הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪ בגין הפרה זו. באשר לשכר העבודה, התובע תבע תחילה שכר של 11,000 ₪ לחודש אך בהמשך טען לסך של 12,944 ₪, בטענה שהבונוסים היו חלק משכרו. בית המשפט דחה טענה זו כניסיון להרחיב את היקף התביעה ללא תיקון ראוי וקבע כי השכר הקובע לחישוב הזכויות הסוציאליות הוא 11,000 ₪. סוגיית השעות הנוספות הייתה מורכבת. התובעת טענה כי עבדה שעות נוספות רבות, ואילו הנתבעת טענה כי קיים לה הסדר שעות נוספות גלובלי עם התובעת. בית הדין בחן את רישומי הנוכחות ומצא כי התובעת עבדה שעות נוספות. עם זאת, היא דחתה את תביעת השעות הנוספות הגלובליות של הנתבעת משום שההסדר נעדר בהירות והסכמה, ותלושי השכר לא שיקפו תשלום נפרד של שעות נוספות גלובליות. בית המשפט הורה לשני הצדדים לחשב גמול שעות נוספות על בסיס שכר חודשי של 11,000 ₪, תוך ניצול השעות שנרשמו בדו"חות הנוכחות והפחתת הפסקה של חצי שעה בכל יום. חישוב זה ייעשה עבור התקופה עם רישומי נוכחות זמינים (נובמבר 2017 עד אוגוסט 2020), ועבור התקופה המוקדמת יותר (יולי 2012 עד אוקטובר 2017) ינוצלו השעות הנוספות הממוצעות מהתקופה המאוחרת יותר. לבסוף, התביעה לפיצויי פיטורים נדחתה מאחר שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. הנתבע חויב לשלם לתובע גמול, שכר טרחת עורך דין וסכומי השעות הנוספות המחושבים בתוך 30 יום. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים וניתן לעיין בו על פי דרישה.