רע"א 1379/14

תקציר

בית המשפט בחן ביסודיות את הבקשה והשיב, והתייחס אליהם כאילו התקבל ערעור. בית המשפט הכיר בצורך להבהיר את סדרי הדין בתביעות פיצויי לשון הרע, להבדיל מהתדיינות אזרחית רגילה. פסק הדין קיבל את הערעור, וציין כי סמכות השיפוט אינה נשללת בשל טעויות פרוצדורליות; במקום זאת, שגיאות אלה עשויות להזמין עיון בערעורים. בית המשפט קבע כי סוגיות שלא הועלו בתחילה לא צריכות להיות מוצגות בערכאת הערעור. היא הדגישה את חשיבות הקביעה מי מהצדדים נושא בנטל הבאת הראיות. בדרך כלל, התובעים מתחילים, אך אם הנתבעים מודים בפרסום והמשפט מתחלק לשלבי אחריות ונזקים, הנתבעים יכולים להתחיל. בתביעת לשון הרע ספציפית זו, התובע אינו צריך להוכיח כי הפרסום מהווה לשון הרע – שאלה של חוק, לא של עובדה. סעיף 18 לחוק מאפשר לתובעים להציג ראיות סותרות בעקבות הנתבעים, ללא קשר למי מתחיל. הוראה זו מצמצמת את ההתדיינות בשאלה מי מתחיל להציג ראיות. בית המשפט הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, וחייב דיון מפוצל שבו הנתבעים מתחילים את הצגת הראיות, המשקפת את ההלכה הקיימת. אם לא פוצלו, התובעים מציגים ראיות ראשוניות אך יכולים לעכב את ההפרכה עד לאחר הצגת הנתבעים. בסופו של דבר, בעוד שהערעור התקבל והטיעונים התקבלו, לא ניתנו צווי הוצאות התדיינות בשל התועלת המעשית המינימלית.