רע"א 56729-12-12

תקציר

טענת המשיב כי יש לדחות את רשות הערעור על המבקשים משום שהצו קובע כי אין ליתן רשות ערעור על החלטה למתן רשות להתגונן, נדחתה. השופט פירש את כוונת הצו כשמירה על רצף ההליכים ומניעת עיכובים הנגרמים בשל עניינים של מה בכך. מאחר שההחלטה על מתן רשות להתגונן על תנאי עלולה להשפיע באופן משמעותי על תוצאות התיק ולגרום נזק בלתי הפיך לנאשם, קבע השופט כי אין לשלול מהנאשם את האפשרות לבקש רשות ערעור. לגופה של השופטת מצאה השופטת כי הצדדים הגיעו להסדר פרוצדורלי במהלך הדיון, אשר לא כובד בהחלטת בית משפט קמא. על פי ההסדר, הסכסוך יועבר לבורר שייבחר על ידי בית המשפט, והמבקש יפקיד פיקדון להבטחת הוצאות הבוררות. מאחר שבית משפט קמא לא שקל הסכם זה וקבע את גובה הפיקדון, פסק השופט לטובת המבקשים וקיבל את הערעור. התיק הוחזר לבית משפט קמא להחלטה משלימה בעניין ההסדר הפרוצדורלי והעברת ההליך לבוררות, כפי שתואר בפרוטוקול הדיון. כמו כן הורה השופט על החזרת הפיקדון של המבקשים וויתר על הוצאות, נוכח קבלתו החלקית של הערעור.