בג"צ 4559/22

תקציר

העותרים הגישו תלונה נגד המשיבים 11-7, אשר מיהרו לכאורה תפקידים שונים בהקמה, שיווק וניהול של קבוצת רכישה הקשורה לדירה בבני ברק. תלונתם הראשונית של העותרים בשנת 2013, שטענה למרמה, זיוף ואי גילוי סיכונים תכנוניים, נגנזה בשל חוסר שיתוף פעולה מצד העותרים. הם לא ערערו על החלטה זו. שנים לאחר מכן, בשנת 2020, הגישו העותרים תלונה שנייה וערערו על החלטת המדפים המקורית. ערעור זה נדחה על ידי הפרקליטות בנימוק שהעבירות הנטענות הן עבירות עוון שהתיישנו זה מכבר, ומטעמים נלווים נוספים. העותרים הגישו עתירה לבית המשפט בטענה כי תלונתם מצביעה גם על עבירות שלא נקבעו וכי אין זה סביר לסגור את תיק החקירה מבלי שננקטו פעולות חקירה כלשהן. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה מחוסר עילה וכי לרשויות התביעה שיקול דעת רחב בפתיחה בחקירות פליליות, שעל בית המשפט להתערב בו במשורה. בית המשפט הסכים עם המשיבים וקבע כי החלטת רשויות התביעה סבירה, וכי סיווג העבירות נתון לשיקול דעתם. עוד ציין בית המשפט כי טענות העותרים בדבר פעולות חקירה התעכבו באופן משמעותי והיה מקום להעלותן קודם לכן. משכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים.