ת"א 3657-01-16

תקציר

הנתבע הגיש בקשה לפי סעיף 353א לחוק החברות לחייב את התובע להפקיד ערבות בסך 200,000 ש"ח לפחות לכיסוי הוצאותיו, אם תידחה התביעה שהגישו נגדו התובעים. התובעים, שאחד מהם העסיק את הנתבע עד לפיטוריו בשנת 2014, טענו כי הנתבע גרם להם נזקים בסך 4 מיליון ₪ בגין רשלנותו כנושא משרה. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התביעה חסרת שחר ומתעכבת משמעותית. עוד טען כי התובעים אינם יציבים כלכלית וייתכן שלא יוכלו לעמוד בהוצאותיו. מנגד, התובעים טענו כי הם סולבנטיים, שילמו הוצאות משפט לנתבע בעבר, וכי הסיכויים להצליח בתביעה גבוהים. עוד נטען כי הנאשם השתמש באפליקציה כדי להפחיד אותם ולגרום להם לבטל את התיק. בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את יכולתם לפרוע את הוצאות הנתבע וכי קיים חשש לנכונותם לעשות כן על בסיס התנהגות העבר. עוד קבע בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות לפטור את התובעים מחובת הפקדת ערבות. לפיכך, הבקשה הייתה ראויה, ויש לרשום ערבות, אם כי לא במלוא הסכום שביקש הנתבע. בהתחשב בזכויות החוקתיות של שני הצדדים – גישתם לצדק ולזכויות הקניין – הורה בית המשפט לתובעים להפקיד ערבות בסך 100,000 ש"ח, שהייתה מידתית ומאוזנת יותר. לתובעים ניתנה ארכה עד ליום 12.3.17 להפקיד את הסכום בבית המשפט, וכן חויבו לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.