עמש"מ 5733-03-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור אזרחי על חומרת אמצעי המשמעת שננקטו נגד מורה המועסק בשירות המדינה. המורה המדובר הורשע בארבעה סעיפים של חבלה בכוונה כתוצאה מקטטה עם אדם אחר. בית הדין למשמעת קבע במקור כי יש לפסול את המורה מלעבוד במשרד החינוך לתקופה של 15 שנה. המערער טען כי אמצעי זה אינו מידתי ביחס לעבירה והפנה למספר פסקי דין של בית המשפט העליון בהם מורים שהורשעו בעבירות משמעת קיבלו עונשים מופחתים. עם זאת, השופט דחה את הערעור וקבע כי נסיבות המקרה חמורות ביותר. המורה הודה כי הצטייד מראש בסכין מטבח בקוטר 30 ס"מ, באמצעותה דקר את הקורבן וגרם לו לחבלה קשה. השופטת הדגישה את חומרתם של מעשי אלימות אלה ואת העובדה שהם בוצעו על ידי איש חינוך, שתפקידו להקנות ערכים של ידע ומידות טובות לתלמידיו. השופט הסכים עם תכליתו הכפולה של אמצעי המשמעת של בית הדין למשמעת – למנוע פגיעה בשירות הציבורי ולשמש גורם מרתיע – והגיע למסקנה כי הוא מידתי ביחס לעבירה. זאת ועוד, השופט טען כי אין לנכות אמצעי ביניים, כגון השעיית המערער, מהעונש המשמעתי הסופי. לפיכך, הערעור נדחה, והפסילה המקורית של משרד החינוך ל-15 שנה אושרה.