תא"מ 21784-11-16

תקציר

החלטת הביניים דנה בהגדרת "דבר פרסומת" לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים) ובשאלה האם דברי דואר אלקטרוני מסוימים ששלחה הנתבעת לתובע מהווים "דבר פרסומת" לפי החוק. התובעת, מנויה בעיתון המקוון של הנתבעת, טענה כי קיבלה פרסומות לא רצויות מהנתבעת באמצעות דואר אלקטרוני, למרות שלא הסכימה לקבלן. הנתבעת טענה כי הודעות הדוא"ל התבקשו על ידי התובעת והכילו תכנים בהם התעניינה. בית המשפט בחן מייל מייצג בעל תוכן מעורב, הכולל כתבות עיתונאיות שהתבקשו על ידי התובעת ושתי הודעות קצרות בנוגע לאירועי תרבות בקיסריה, אשר היוו פרסום מסחרי. בית המשפט קבע כי כוונת המחוקק מאחורי חוק התקשורת הייתה למגר את ההפצה ההמונית של מסרי פרסום לא רצויים, ויש לפרש את החוק באופן מרחיב כך שיכלול כל מסר המעודד רכישת מוצר או שירות. בעוד שבמקרים קודמים אימצו פרשנות חמורה לחוק, חלקם גילו סלחנות כלפי מסרים בעלי אינטרס כלכלי משני או שנשלחו על ידי עמותות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המייל המייצג מהווה "פרסומת" לפי פרשנותו המרחיבה של החוק, הגם שהתוכן המסחרי היה מינורי בהשוואה לתוכן העיתונאי המבוקש. ההחלטה משמשת כפסק ביניים, והמשפט ימשיך לדון בנושאים אחרים השנויים במחלוקת. עד שבית משפט גבוה יותר או מחוקק ייתן הנחיה ברורה, החוק הקיים מחייב פרשנות מרחיבה של המונח "פרסומת" כדי להגן על הצרכנים מפני תוכן שיווקי לא רצוי. הנאשם חויב לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.