ע"פ 1925/23

תקציר

בפסק הדין מיום 7.8.2023 החליט בית הדין לערעורים שלא להתערב בעונשם של משיבים שהיו מעורבים בפעילות פלילית במהלך התפרעות המונית. בית המשפט קבע כי מקרה זה אינו עומד בקריטריונים להתערבות חריגה, שכן לא הייתה חריגה משמעותית מהנחיות גזר הדין הסטנדרטיות, ולא ראיה לטעות מהותית בשיקול הדעת. המשיבים הורשעו בעבירות העולות כדי מעשי טרור, ממניעים לאומניים-אידיאולוגיים כדי לעורר מורא. בית משפט קמא שקל בעבר מניעים אלה, פוטנציאל הפגיעה, חרטת המשיבים ועברם הפלילי הנקי. למרות שהעונשים שהוטלו היו מקלים בהשוואה לעבירות דומות, הם לא חרגו באופן משמעותי מהתקדים, ולכן לא הצדיקו שינוי על ידי ערכאת הערעור. ערעור המדינה, שטען להחמרת הענישה, נדחה; בית המשפט הדגיש את הצורך בהתאמות הדרגתיות במדיניות גזרי הדין ולא בשינויים פתאומיים. בסופו של דבר, שני הערעורים – טענת המדינה להחמרת הענישה וערעורו של יוסף על עונשו – נדחו, תוך שמירה על החלטתו המקורית של בית משפט קמא. השופטים מינץ וקבוב הסכימו עם פסק דינו של השופט י' עמית.