ע"א 8644/06

תקציר

התיק סובב סביב הליך פשיטת רגל ומימוש נכסים מסוימים הממוקמים בירושלים. המשיב, שהוכרז פושט רגל, טען כי הנכסים הם חלק מהקדש ולא ניתן לממש אותם במסגרת הליכי פשיטת הרגל. המערערת, שהייתה הנאמנה על נכסי פושט הרגל, ביקשה פסק דין הצהרתי הקובע כי החייב הוא בעל מחצית הזכויות בנכסים וכי ניתן לממשם. המערער טען כי ההקדש בטל או שיש לבטלו, ואילו החייב טען כי הוא הוקם כדין. בית המשפט המחוזי קבע כי ההקדש נוצר כדין אך יש לבטלו בשל התנהגות הנהנים. בעקבות זאת הורתה על מחיקת כל רישום הנוגע לקיומו של ההקדש ממרשם המקרקעין. הנאמן ערער על החלטה זו, והתמקד בעילת הביטול בלבד, ואילו החייב הגיש ערעור נגדי על עילת הבטלות העיקרית. המערערת ביקשה לדחות את הערעור שכנגד, בטענה שאין לו קשר מהותי לערעור. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה לדחות את הערעור שכנגד. בית המשפט קבע כי ערעור שכנגד מוצדק כאשר קיים קשר, ולו קל, בינו לבין הערעור העיקרי. במקרה זה, הן הערעור והן הערעור שכנגד נועדו לקבוע את כדאיות מימוש הנכסים במסגרת הליך פשיטת הרגל. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את טענת הנאמן כי עילת הבטלות היא סוגיה עקרונית שיש להתייחס אליה בטרם דנים בביטול. לפיכך, היא מצאה זיקה מהותית מספקת בין הערעור לבין הערעור שכנגד, המצדיקה את בחינתם המקבילה. כתוצאה מכך, בית המשפט התיר לערעור שכנגד להמשיך לצד הערעור העיקרי, וסירב לפסוק הוצאות למי מהצדדים.