ב"ל 62120-05-22

תקציר

ניתוח משפטי זה מתמקד ביישום תיאוריית המיקרוטראומה בקביעת פגיעות בעבודה, כפי שנקבעה בפסיקה, ובגישת בית המשפט לחוות דעת רפואיות של מומחים. **אני. תיאוריית המיקרוטראומה ודרישותיה** * הכלל הקבוע לתיאוריית המיקרוטראומה דורש שני מרכיבי יסוד: * קביעה עובדתית של פגיעות זעירות וחוזרות ונשנות למבוטח שנגרמו כתוצאה מעבודתם. * חוות דעת רפואית המאשרת קשר סיבתי בין תנועות חוזרות אלו לבין הליקוי הנובע מכך. * לאחר קביעת תשתית עובדתית, על בית הדין להבהיר שלוש סוגיות מרכזיות: * הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקויים הנטענים. * האם הפציעות נבעו ממנגנון המיקרוטראומה. * עד כמה תנאי העבודה תרמו לפגיעה, ביחס לגורמים אחרים. * די בתרומה משמעותית של תנאי העבודה, העולה על 20% מכלל הגורמים לליקוי, כדי להכיר בה כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. **השני. משקל שניתן לחוות דעת של מומחים רפואיים** * בתי הדין מונחים לתת משקל משמעותי לחוות דעתם של מומחים רפואיים ממונים, אם כי הם אינם מחויבים להן בקפדנות. * בדרך כלל מצופה מבתי המשפט להסתמך על חוות דעת מומחים ומסקנותיהם, ולסטות רק כאשר קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. * כאשר עומדים בפני חוות דעת מומחים סותרות, על בית המשפט: * בחנו כל דעה לגופה כדי לקבוע את משקלה. * אם הדעות שוות משקל, יש להעדיף את הדעה לטובת המבוטח. * אם הדעות אינן בעלות משקל שווה, יש להעדיף את הדעה בעלת משקל רב יותר. **השלישי. יישום לפציעות ספציפיות** * **פגיעה בצוואר:** בית הדין קבע כי כאבי צוואר, ללא שינויים אנטומיים, מבניים או נוירולוגיים, הם פגיעה המיוחסת לעבודה במסלול המיקרוטראומה, על סמך חוות דעת המומחה הנוסף והסכמת הנתבע. * **פגיעה בכתף שמאל:** התביעה בגין הפציעה בכתף שמאל נדחתה. שני המומחים הסכימו שלא מדובר בפגיעה בעבודה לפי תיאוריית המיקרוטראומה. המומחה הראשון לא מצא קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפציעה, וקבע כי היא קלה וקשורה לגיל. המומחה השני, אף שהכיר בקשר סיבתי פוטנציאלי, הגיע למסקנה שתנאי העבודה לא תרמו באופן משמעותי להיווצרות הפציעה או להחמרתה. * **פגיעה בכתף ימין:** התביעה בגין הפגיעה בכתף ימין התקבלה, על סמך חוות דעת המומחה הראשון שהיטיבה עם המבוטח. * **אופי הפגיעה:** שני המומחים זיהו קרע/קרע חלקי בגיד הסופרספינטוס. * **קשר סיבתי:** שני המומחים אישרו פה אחד קשר סיבתי העולה על 50%. המומחה הראשון קישר את הליקוי לעבודה הכרוכה במאמץ גופני, תנועות זרוע חוזרות ונשנות וכלים רוטטים, ויצר קשר סיבתי פוטנציאלי. טענה זו נתמכה עוד על ידי הנסיבות הספציפיות של עבודתו של התובע והתקדמות הפגיעה, המצביעות על קשר סיבתי קונקרטי. * **מנגנון הפציעה:** שני המומחים הסכימו שמנגנון הפגיעה היה מיקרוטראומה. * **תרומת תנאי העבודה לעומת גורמים אחרים:** זו הייתה המחלוקת העיקרית. המומחה הראשון ייחס 40% מהסיבה לליקוי לתנאי העבודה, ואילו המומחה השני לא מצא השפעה משמעותית. שני המומחים שקלו גורמי סיכון אחרים כמו גיל (כ-57), סוכרת ועודף משקל, והכירו בהם כתורמים משמעותיים שאינם קשורים לעבודה. * **יישוב המחלוקת:** בהתחשב בכך שחוות הדעת של המומחים היו בעלות משקל שווה בנקודה השנויה במחלוקת (מידת השפעת תנאי העבודה), בית המשפט יישם את העיקרון של העדפת המבוטח, ובכך קיבל את חוות דעתו של המומחה הראשון. הימנעותו של התובע מלבקש הבהרות מהמומחה הנוסף לא הובילה לדחיית התביעה לכתף ימין, מה גם שחוות דעתו של המומחה הראשון תמכה בה. **הרביעי. מסקנה** * התביעה התקבלה בחלקה. * כאבי הצוואר (ללא שינויים אנטומיים/מבניים או עצביים) והקרע החלקי של גיד הסופרספינטוס בכתף ימין הוכרו כפגיעות עבודה במסלול המיקרוטראומה. * הנתבע נדרש לשאת בשכר טרחת עורך הדין של התובע. * הצדדים קיבלו הודעה על זכותם לערער.