ע"א 993/96

תקציר

עניינו של פסק דין זה בשני ערעורים מאוחדים – 993/96 ו-1000/96 – בנוגע לתביעה כספית שהגיש מר יהודה דרורי נגד מדינת ישראל, בטענה לפיצוי כספי בגין שירותו כדירקטור מטעם המדינה בחברת בזק הממשלתית מנובמבר 1990 ועד אוגוסט 1993. התביעה הוגשה במקור נגד המדינה, רשות החברות הממשלתיות ובזק; עם זאת, ההליכים התנהלו נגד המדינה רק לאחר שהשניים האחרונים הודיעו כי יקיימו את החלטת בית המשפט. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובתו של דרורי, וקבעה כי המדינה התרשלה בחובתה להתקין תקנות בנוגע לתגמול דירקטורים וכי רשלנות זו מזכה את דרורי בפיצויים. הן המדינה והן דרורי ערערו על פסק הדין. פסק הדין של ערכאת הערעור דחה את שני הערעורים. היא קבעה כי שיקול הדעת של השרים בבואם להחליט אם להתקין תקנות בדבר שכר דירקטורים צריך להיבחן דרך עדשת המשפט המינהלי ולא דרך דיני הנזיקין. על פי עקרונות המשפט המינהלי, הימנעותם של השרים מהתקנת תקנות אלה לא הייתה בלתי סבירה או רשלנית. בית המשפט קבע כי שיקולי השרים בנוגע להשלכות האפשריות של קביעת שכר הדירקטורים, לרבות הגברת הלחצים הפוליטיים למינויים, היו לגיטימיים וסבירים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי תביעתו של דרורי לתגמול הולם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט נכשלה משום שלא עמד בנטל ההוכחה. משרתו של דירקטור בחברה ממשלתית היא סטטוטורית וציבורית במהותה, והיעדר שכר קבוע מרמז על כך שדירקטורים אינם זכאים לכל תגמול עד להתקנת תקנות אלה. נכונותו של דרורי לשרת ללא תמורה וניסיונותיו להאריך את כהונתו הצביעו על ויתור על תשלום. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את ערעור המדינה, ביטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר ודחה את תביעתו של דרורי. דרורי חויב לשלם את הוצאות המשפט של המדינה בשתי הערכאות. ההחלטה ניתנה ללא נוכחות הצדדים ועורכי דינם קיבלו הודעה בהתאם.