תא"מ 63371-02-20

תקציר

המחלוקת בין התובעת לנתבעת נסובה סביב פרשנות תיקוני החקיקה האחרונים הנוגעים להפליה על רקע מגורים. התובעת טענה כי מדיניות הנתבעת לגבות תשלום נוסף בגין הובלת מוצרים לבית הלקוח ביהודה ושומרון מהווה הפליה האסורה על פי חוק איסור הפליה. עם זאת, בית המשפט מצא כי סעיף 3(א1) לחוק זה חל באופן ספציפי על בית העסק ולא על משלוחים לבתי הלקוחות. לפיכך, נקבע כי החקיקה הרלוונטית למחלוקת היא חוק הגנת הצרכן. על פי חוק זה ותקנותיו, מדיניותה של הנתבעת לחשוף את האזורים להם היא מספקת מוצרים, לרבות האגרות הנוספות עבור הובלה ליהודה ושומרון, עמדה בדרישות החוק. בית המשפט הדגיש כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי התיקונים הייתה להבחין בין הפליה הנוגעת לזהות הצרכן לבין הפליה מחמת מקום מגוריו. בעוד הראשון אסור בכל מקום, האחרון מוסדר רק בתוך הנחות העסק. בנוסף, השופטת ציינה כי חוק הגנת הצרכן מחייב את המוכרים לחשוף את מדיניות ההובלה שלהם, אך אינו מחייב אותם להוביל מוצרים לכל מקום. מאחר שהנתבעת פרסמה את מדיניותה באינטרנט, לרבות החיובים הנוספים לתחומים ספציפיים, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת ודחה את התביעה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעת, בסך 7,500 ₪.