ס"ע 23019-11-11

תקציר

עניינו של מקרה זה בסכסוך בין עובדת, התובעת ומעסיקיה; תאגיד חינוכי ומנהלו הישיר. התובעת, סגנית מנהלת, טענה כי הודחה מתפקידה בשל אפליה על רקע מגדרה, וללא שימוע, בניגוד לחוקי שוויון הזדמנויות בעבודה. היא טענה כי התנהלות הנתבעים מהווה הטרדה מינית וביקשה פיצוי כספי, ולחילופין להחזירם לתפקיד סגנית המנהלת. הנתבעים הכחישו את הטענות בדבר אפליה והתנכלות, וטענו כי התובעת הועברה בשל תפקוד לקוי וכי תנאי עבודתה לא הורעו. עוד טענו כי זכותה של התובעת לשימוע לא נפגעה, וכי העברתה נעשתה במשותף עמה. בית המשפט בחן את המחלוקת העובדתית בין הצדדים, ומצא כי בקשת המנהל להעביר את התובעת מתפקידה לא נבעה מתפקודה בעבודה, אלא נבעה מקשיים אישיים שחווה בעבודה בסמיכות אליה. עוד קבע בית המשפט כי אשת המנהל קינאה בתובעת והתלוננה על רגשותיו של בעלה כלפיה, מה שיצר סכסוכים בבית. בית המשפט קבע כי מניעיו של המנהל היו פסולים ואינם קשורים לאופי התפקיד. באשר לטענה בדבר הטרדה מינית, הגיע בית המשפט למסקנה כי ראיות התובעת אינן עולות כדי הטרדה מינית כהגדרתה בחוק. כמו כן, בית המשפט מצא כי החלטת הרשת להעביר את התובע ולא את המנהל, חרף המניע משיקולים פסולים, אינה מהווה הפליה על רקע מין כהגדרתה בחוק השוויון. עם זאת, אי קיום שימוע כדין על ידי הרשת והפגיעה בשמו הטוב של התובע כתוצאה מההעברה חייבה את הרשת לשלם פיצויים. בית המשפט ייחס אחריות למנהל באופן אישי, בנוסף לרשת, על כך שפעל בחוסר תום לב והטיל את בעיותיו האישיות על התובע. גם ניסיונו של המנהל להסוות את בקשתו כמבוססת על תפקודו הירוד של התובע בעבודה נחשב לשון הרע. בקשת ההשבה של התובעת נדחתה בשל חוסר המעשיות של חזרתה לעבודה תחת המנהל. תחת זאת, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בגין ההפרות שחוותה. הרשת חויבה לשלם 35,000 שקל, והמנהל 20,000 שקל, בגין הפרת חוק השוויון ועוגמת נפש. בנוסף, חויבו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובע בסך של כ-20,000 ₪.