עפ"ס 19326-01-17

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שלא לפסול עצמו מלדון בתיק בעקבות בקשת המערער. זוהי בקשת הפסילה השישית בתיק, והערעור השלישי המתייחס אליה. המערערת טענה כי על בית המשפט לפסול עצמו בשל תלונה מוצדקת שהוגשה נגדו לנציב קבילות השופטים, הנוגעת לטיפולו של בית המשפט בבקשות קודמות בתיק. המדינה התנגדה לבקשה בטענה כי התלונות נעשו בחוסר תום לב ומהוות טקטיקת שיהוי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו כי התובענה אינה מצדיקה דחייה, והטיל על המערערת הוצאות. הערעור על החלטה זו, שנדחה אף הוא, מתמקד בהליך קבלת ההחלטות של בית המשפט, בחששותיו של המערער מהבנת בית המשפט ובסתירה של ההחלטה לטענות המערער. דחיית הערעור מתבססת על היעדר נסיבות אובייקטיביות המצביעות על צורך בפסילה, ועל חזקת יכולתו של בית המשפט להישאר משוא פנים. ההחלטה גם מטילה על המערער הוצאות נוספות בשל בקשות הפסילה והערעורים החוזרים ונשנים, ומכירה בהם כטקטיקות שיהוי. דחיית הערעור מחזקת את תוקפה של החלטת בית הדין האזורי ומדגישה את חזקת משוא הפנים השיפוטי, בעוד שהתנהלותו של המערער, המתאפיינת בריבוי ניסיונות פסילה וערעורים, זוכה לעונש באמצעות פסיקת הוצאות.