ב"ל 23483-07-22

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעתה של התובעת לגמלת תאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, הנובעת מאשפוזה עקב תסמינים שחוותה לאחר קבלת החיסון נגד נגיף הקורונה. התובעת טענה כי היא נדרשת להתחסן במקום עבודתה וכי יש לראות באשפוזה כתאונת עבודה. עם זאת, הראיות שהוצגו לא תמכו בטענת התובעת כי החיסון היה חובה עבורה כדי לשמור על מקום עבודתה. מעדויות המעסיק וממסמכיו עולה כי החיסון אמנם הומלץ ואורגן לעובדים, אך הוא לא היה חובה. לעובדים שבחרו שלא להתחסן ניתנה האפשרות להמשיך לעבוד כרגיל, בתנאי שיציגו תוצאת בדיקת קורונה שלילית כל 72 שעות. השופטת הכירה בתפיסתה של התובעת את האווירה סביב החיסון באותה עת, אך לא מצאה קשר ישיר בין עבודתה לבין החובה להתחסן. יתר על כן, דרישת האירוע הפתאומי לתאונת עבודה לא התקיימה, שכן החיסון הוא הליך מתוכנן, חסר את אלמנט הבלתי צפוי. בסופו של דבר, פסק השופט לטובת הנתבעת ודחה את התביעה, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח כי החיסון בוצע במהלך עבודתה ובעקבותיה. ההחלטה התקבלה ללא חיוב בהוצאות, בהתחשב באופיו של הליך הביטוח הלאומי.