סע"ש 36132-09-20

תקציר

בפני בית הדין האזורי לעבודה תל אביב, הוגשה תביעה על ידי מר יוסי כהן (להלן: "התובע") נגד תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התביעה כללה דרישות פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, התעמרות, תשלום עבור שעות נוספות, הפסקות, משכורת 13, הפרשות לפנסיה ותשלום עבור עמידה ביעדים. **ניתוח משפטי ופסיקתי:** **1. זכויות סוציאליות:** * **גמול עבור עבודה בשעות נוספות מחוץ לתלוש:** התביעה נדחתה בשל היעדר הוכחה. בית הדין קבע כי התובע לא פירט מתי, באילו תאריכים ובאילו שעות נדרש לעבוד ללא תמורה, וכי טענותיו התבססו על אומדן בלבד. * **תשלום בגין הפסקות:** התביעה נדחתה. בית הדין קבע כי דוחות הנוכחות הראו ניכוי של 45 דקות בגין הפסקה, וכן שולם "מענק הפסקה" בתלוש השכר. בנוסף, התובע עצמו הודה כי יצא מעת לעת לרכישת מזון מחוץ למפעל, ולפיכך לא זכאי לתשלום נוסף. * **תשלום בגין חישוב נכון של שעות נוספות:** התביעה נדחתה. בית הדין קבע כי על פי דוחות הנוכחות ותלושי השכר, שולם גמול עבור שעות נוספות לאחר 8 שעות עבודה, כנדרש. כמו כן, התובע לא פירט את אופן חישוב השעות הנוספות לטענתו. * **משכורת 13:** התביעה נדחתה. בהתאם להסכם העבודה, זכאות למשכורת 13 קיימת רק לאחר שנת עבודה מלאה. התובע לא הוכיח זכאות זו בטרם השלים שנת עבודה, ולא הוכיח נוהג שונה. * **הפרשות לפנסיה בגין 3 חודשי העסקה ראשונים:** התביעה נדחתה, לאחר שהתובע הודה כי בוצעו תשלומים רטרואקטיביים. * **תשלום עבור עמידה ביעדים:** התביעה נדחתה. התובע לא הוכיח את תביעתו, לא פירט את היעדים, ולא הסביר כיצד עמד בהם. **2. התעמרות תעסוקתית:** * **עקרונות משפטיים:** בית הדין פירט את עקרונות היסוד בתחום ההתעמרות, בהתאם לפסיקה (כמו ע"ע (ארצי) 54435-12-19 ליאנה בני עדני – עיריית תל אביב יפו). ההתעמרות מתבטאת בהתנהגויות חוזרות ונשנות היוצרות סביבת עבודה עוינת ומשפילה. המבחן לקיומה הוא אובייקטיבי, בהתאם לכללי התנהגות מקובלים במקום עבודה סביר. נטל ההוכחה מוטל על העובד. * **התנהלות הנתבעת:** * **אזהרות לפיטורים:** בית הדין קבע כי האזהרות שניתנו לתובע, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומי השיחות, היוו התרעה לשיפור התנהלותו ותפקודו, ולא מהווים התעמרות. * **מכתב העובד לשעבר אריאל:** בית הדין ייחס משקל נמוך למכתב זה. ראשית, התובע לא זימן את העובד להעיד. שנית, המכתב עסק ביחס כלפי אותו עובד ולא התייחס כלל לתובע. שלישית, המכתב עבר התייחסות מצד הנתבעת. * **טענות נוספות:** בית הדין דחה את טענות התובע בנוגע להתנהלותו של מר וקנין, כולל דרישות לא הגיוניות, זלזול בעובדים, מניעת חניה, חקירת עובדים על בקשות לימי חופש וסירוב לתת מזון. * **חוסר הוכחה:** נקבע כי התובע נמנע מלזמן עובדים אחרים לתמיכה בגרסתו, למרות שהבטיח לעשות כן. הימנעות זו פועלת לחובתו. * **הכחשת מר וקנין:** הצהרותיו של מר וקנין בנוגע להכחשת האמירות המשפילות לא נסתרו. * **עניין המזון:** נראה כאירוע חד פעמי ולא התנהגות חוזרת, ובהתאם לתנאי ההעסקה, התובע לא היה זכאי למזון מהנתבעת. * **עניין החניה:** נקבע כי מדובר בפררוגטיבה ניהולית של המעסיק, שהתבססה על שיקולי בטיחות, ולא אפליה או התעמרות. * **בטיחות:** הוראות הנוגעות לנעילת נעלי בטיחות הן בגדר פררוגטיבה ניהולית וחובת המעסיק לספק מקום עבודה בטוח. **3. פיטורים שלא כדין:** * **הליך השימוע:** בית הדין קבע כי נפלו בהליך השימוע מספר פגמים: * **זימון כללי:** מכתב הזימון היה כללי מדי, והיה על הנתבעת לצרף את סיכומי השיחות שנערכו קודם לכן, כדי לאפשר לתובע להיערך כראוי. * **אי מסירת סיכומי שיחות:** התובע לא קיבל לידיו את סיכומי השיחות שנערכו קודם לכן, למרות חשיבותם להליך. * **תיעוד השימוע:** הפרוטוקול שנערך על ידי הנתבעת לא כלל את מלוא טענות התובע, דבר הפוגם בהליך. * **החלטת הפיטורים:** למרות הפגמים בהליך, בית הדין קבע כי החלטת הפיטורים התקבלה משיקולים ענייניים. התקיימו מספר שיחות בנוגע לתפקודו של התובע, וגם אם הליך השימוע היה פגום, לא מצא בית הדין מקום להתערב בהחלטת הפיטורים עצמה. * **טענת מחליף:** טענת התובע כי נשכר לו מחליף טרם פיטוריו לא הוכחה, והתובע לא הביא ראיות או עדים לכך. **4. זכאות התובע לסעדים עקב הפגמים בהליך השימוע:** * **פיצוי בגין נזק לא ממוני:** בית הדין פסק לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפגמים שנפלו בהליך השימוע. הפיצוי נועד לפצות על עוגמת נפש ופגיעה בכבוד העובד עקב אי מתן הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו. * **שיקולים בקביעת הפיצוי:** בתיק שקל בית הדין את קיום הליך שימוע (גם אם פגום), שמירה על שיח מכובד, פיטורים בתום לב ומסיבות ענייניות, תקופת העסקה קצרה, אל מול הפגמים שנפלו בהליך השימוע. **סוף דבר:** התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סך 10,000 ₪ פיצוי בגין פגמים בהליך השימוע. לא נפסק צו להוצאות לאור היחס בין הסכום הנתבע לסכום שנפסק.