ע"פ 36257-09-20

תקציר

המשיב הואשם בסחר בסמים מסוכנים והודה באשמה. במשפט החליט השופט שלא להרשיע את המשיב, ובמקום זאת גזר עליה עבודות שירות והטיל עליה מאסר על תנאי. השופטת ביססה החלטה זו על נסיבותיה האישיות הקשות של המשיבה, לרבות גידולה הבעייתי, היעדר הדרכת הורים והתמודדותה שלה עם התמכרות. בנוסף, השופטת שקלה את רצונה של המשיבה להודות באשמה ואת שיתוף הפעולה שלה במהלך המשפט. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי חומרת העבירה מחייבת הרשעה, במיוחד בהתחשב בכמות הסמים הרבה הכרוכה בכך ובפוטנציאל הפגיעה באינטרס הציבורי. לאחר שבחן את התיק, הסכים בית המשפט לערעורים עם התביעה. בית המשפט קבע כי נסיבותיו האישיות של המשיב, אף שהן מאתגרות, אינן מצדיקות הימנעות מהרשעה בעבירה כה חמורה. בית המשפט הדגיש כי אי הרשעה היא חריג השמור רק למקרים מיוחדים, והמשיבה לא הביאה ראיות מספיקות לנזק קונקרטי שהרשעה תגרום לשיקומה. זאת ועוד, בית הדין ציין כי המשיבה לא שוחחה עם מעסיקיה על ההליכים המשפטיים, שהובילו לפיטוריה, והרשעה לא בהכרח תמנע ממנה למצוא עבודה בתפקידים מתאימים אחרים. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט לערעורים את הערעור, הרשיע את המשיב והותיר על כנו את העונש המקורי, והוסיף עונש מאסר על תנאי של עשרה חודשים, לצד התנאי שהמשיב יישאר נקי מפשע למשך שלוש שנים. השופטות רויטל יפה-כץ, יעל רז-לוי וגילת שלו ניהלו את התיק.