ת"א 60888-08-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע שכן חלה עליה התיישנות. התביעה, שביקשה פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו עקב התנהלות הנתבעת, לא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. על פי החוק בישראל, תקופת ההתיישנות בתביעות שאינן מקרקעין היא שבע שנים מיום קמתה של עילת התביעה. במקרה של נזק נסתר, השעון מתחיל לתקתק מרגע גילוי הנזק. התובע התלונן על בעיות נפשיות, לרבות תסמיני דיכאון, זמן קצר לאחר האירוע בשנת 2007 ובהתאם הופנה לבדיקות רפואיות. בית המשפט מצא כי תלונות אלה מהוות את גילוי הנזק, כלומר תקופת ההתיישנות החלה במועד האירוע. גם אם בית המשפט היה מקבל את טענת התובע כי הנזק אובחן רק בשלב מאוחר יותר ובכך שוקל תקופת התיישנות של עשר שנים, עדיין התביעה הייתה נדחית מאחר והוגשה מאוחר מדי. גם התביעה הנוכחית, שהוגשה כחמש וחצי שנים לאחר דחיית התביעה הקודמת, חורגת ממסגרת הזמן המקובלת. משכך, פסק השופט לטובת הנתבע, בנימוק שהתביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, והורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע, תוך שהוא קובע את הסכום על 5,000 ₪.