ע"א 67255-12-23

תקציר

בית המשפט אינו מתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא אלא במסקנות העולות מהם. הערעור הנגדי של האחים לימור נדחה מאחר שהחוב של החברה כלפי שווי ההלוואות הוכח מספיק. יתרה מכך, האחים לימור ויתרו על כל טענה לשווי ההלוואות במסמך ההתחייבות. לפיכך, החלטת בית משפט קמא להורות לאחים לימור לשלם את שווי ההלוואות בסך 61,626.7 ₪ נותרת בעינה, והערעור שכנגד נדחה. אשר לערעור העיקרי, מקבל בית המשפט את הטענה כי האחים לימור לא הצליחו להוכיח את טענת הזיוף. למרות ששווי ההלוואות לא הציג את מסמך ההתחייבות המקורי, מכלול הראיות שהוצגו, לרבות העתקי המסמכים, עדויות העדים והתנהלות האחים לימור, תומכות בטענת שווי ההלוואות בסכום מלא של 561,626.7 ₪. לפיכך, בית המשפט מקבל את הערעור העיקרי ומורה לאחים לימור לשלם את שווי ההלוואות בסכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. האחים לימור יישאו גם בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של שווי ההלוואות הן בבית המשפט קמא והן בערכאת הערעור. חלק מסכומי הביטחונות שהופקדו על ידי הצדדים יוחזרו להם בהתאם.