תמ"ש 82377/99

תקציר

עניינו של בית המשפט הוא בקשת המבקש (הנתבע) לדחות את תביעת המשיב (התובע) לפיצויים מחמת התיישנות. לטענת המבקשת, מאחר והצדדים התגרשו בשנת 1999 והתביעה הוגשה בשנת 2009, הרי שהתביעה התיישנה. המשיבה טוענת מנגד כי תקופת ההתיישנות צריכה לרוץ מהמועד בו גילתה את הנזק, שאירע במהלך הטיפולים שעברה לאחר הגירושין, ולחילופין להקפיא את תקופת ההתיישנות בשל ליקויה השכלי בתקופה שלאחר הנישואין. לאחר ששקל את טענות הצדדים ואת הוראות הדין והפסיקה הרלוונטיות, מוצא בית המשפט כי תביעת הנזיקין של המשיבה לא הייתה מודעת להם בעת האירוע אלא רק מאוחר יותר במהלך הטיפול בה, ועל כן תקופת ההתיישנות החלה ממועד הגילוי. בית המשפט מקבל גם את טענת המשיבה כי לא יכלה לדאוג לענייניה בשל ליקוי שכלי, המפעילה את ההוראה להקפאת תקופת ההתיישנות. אשר על כן, נדחית בקשת המבקש לדחיית התביעה על הסף. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. דיון קדם משפט נקבע ל-28.3.10, וההחלטה עשויה להיות כפופה להשמטת פרטים מזהים.