ת"א 43387-10-21

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לאישור פסק בורר, שהמשיב התנגד לה. המשיב טען כי המסמך המדובר אינו פסק בורר, ועל כן המסגרת המתאימה לדיון בסוגיה זו אינה חוק הבוררות. בית המשפט הסכים עם טענת המשיב וציין כי המשא ומתן בין הצדדים ליישוב הסכסוך באמצעות בוררות לא התממש לכדי הסכם קונקרטי. טיוטת הסכם הבוררות שהגיש המבקש לא נחתמה, לא מונה בורר ולא התקיים הליך בוררות פורמלי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי המסמך מיום 17.04.2020, אשר לטענת המבקש הינו פסק בורר, אינו מהווה פסק בוררות שכן נעדרים בו מרכיבים מהותיים כגון החלטות אופרטיביות, נימוקים וכוונה ברורה לסיים את הסכסוך. בית המשפט הדגיש כי ההסכמה להתקשר בהסכם בוררות צריכה להיות מפורשת וחד משמעית, מה שלא היה המקרה כאן. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות המבקש, וציין כי הם פעלו לאישור פסק הבוררות מבלי להמתין לתגובת המשיב, וניסו להציג תמונה לא מדויקת של התשלומים ששולמו בין הצדדים. מאחר שלא היה הסכם בוררות, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לו סמכות לדון בנושא ודחה את הבקשה, תוך שהוא מותיר את הצדדים לפתור את הסכסוך ביניהם על פי הדין הגרמני, כפי שנקבע בהסכמים העסקיים שלהם. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.