ע"א 33489-07-17

תקציר

המערערת מכרה למשיב רכב משומש אך סירבה לכסות את עלויות החלפת המנוע לאחר שהמשיב הביא את הרכב לרעשי מנוע שלושה חודשים לאחר המכירה. המערערת טענה כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות המשיב ולכן אינו מכוסה באחריות, ואילו המשיב טען כי המוכר לא גילה תקלה קודמת ותאונה בה היה מעורב הרכב ולכן עליו לשאת בהוצאות. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והביא את המערער לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא, ולא מצאה עילה להתערב בקביעות העובדתיות שהתקבלו. המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות את רשלנות המשיב ולא גילתה למשיב מידע רלוונטי על עברו של הרכב, תוך שהיא פועלת בחוסר תום לב. זאת ועוד, בחירתה של המערערת להשליך את המנוע הישן ולהסתמך על עדויות שמיעה החלישה את עמדתה. בית המשפט הסכים גם עם סכום הפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט קמא, לרבות עלות הרכב, דמי השכרת רכב ונזקים לא ממוניים, והורה למערערת לכסות את הוצאותיה המשפטיות של המשיב. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערת נדרשה לשלם את הוצאות המשיב.