ת"א 19750-08-09

תקציר

התביעה, שהוגשה על ידי אגודה שיתופית ובעלי קרקעות פרטיים, מבקשת תנאי חכירה טובים יותר מרשות מקרקעי ישראל ומהקרן הקיימת לישראל. לטענת המבקשים, יש לסווגם כחוכרים מיוחסים על סמך הרקע ההיסטורי של הקמת הכפר והשקעותיהם בפיתוח הקרקע. הם גם העלו טיעונים כלליים על היחס הנחות למגזר החקלאי, שלדבריהם יש להתייחס אליהם במקרה זה. הנתבעים גורסים כי יש להעריך את זכויות המבקשים על פי חוזי החכירה האחידים המוצעים לכלל החוכרים. בית המשפט מסכים עם הנתבעים כי נקודת המוצא צריכה להיות חוזי החכירה הסטנדרטיים. ההקשר ההיסטורי של הקמת הכפר אינו מצדיק יחס מיוחד, שכן ההסכמים המשפטיים הקיימים מבהירים כי חוזי חכירה עתידיים יעמדו בתנאים המקובלים של קק"ל. זאת ועוד, השקעותיהם של המבקשים במקרקעין אינן חריגות ואינן מספיקות כדי להצדיק זכויות מעבר לתנאי החכירה הסטנדרטיים. המבקשים זכאים לחוזי חכירה לדורות, אך אלה חייבים לפעול על פי הנוהג האחיד של רשות מקרקעי ישראל. פסק הדין מתווה נוהל שעל המבקשים לנקוט אם ברצונם להתקשר בחכירות אלה, וקובע לוח זמנים לטיפול בבקשות אלה על ידי רשות מקרקעי ישראל. ההוצאות נפסקו לנתבעים, שישולמו על ידי העמותה.